א
הַנּוֹדֵר בַּתּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי כְּזוֹ, לֹא אָמַר כְּלוּם וְאֵין צָרִיךְ הַתָּרָה אִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם; אֲבָל אִם הוּא עַם הָאָרֶץ, צָרִיךְ הַתָּרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּנְדָרִים. וְאִם נָדַר בַּמֶּה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ, אָסוּר שֶׁהֲרֵי כָּתוּב בָּהּ אִסוּר. נְטָלָהּ בְּיָדוֹ וְנָדַר בָּהּ, כְּמִי שֶׁנָּדַר בַּמֶּה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ דָּמִי; אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בַּתּוֹרָה, בְּכָל עִנְיָן צָרִיךְ הַתָּרָה וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רל"ז (בֵּית יוֹסֵף לְעִנְיַן מַעֲשֶׂה).
