יורה דעה סימן קפה

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא בְּחֶזְקַת טְמֵאָה, אָסוּר לוֹ לָבוֹא עָלֶיהָ עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ: טָבַלְתִּי. הַגָּה: וּמֵאַחַר שֶׁעָבְרוּ יָמִים שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לִמְנוֹת וְלִטְבֹּל, נֶאֱמֶנֶת. אֲפִלּוּ רוֹאֶה בְּגָדֶיהָ מְלֻכְלָכִים בְּדָם, נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר, בְּשׁוּק טַבָּחִים עָבַרְתִּי, אוֹ נִתְעַסַּקְתִּי בְּצִפּוֹר וְכַדּוֹמֶה לָזֶה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ וְרַבֵּינוּ יְרוּחָם).

וְאִם הֻחְזְקָה נִדָּה בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ, שֶׁרָאוּהָ לוֹבֶשֶׁת בְּגָדִים הַמְיֻחָדִים לִימֵי נִדּוּתָהּ, חֲשִׁיבָה כְּוַדַּאי טְמֵאָה.

אָמְרָה לְבַעֲלָהּ: טְמֵאָה אֲנִי, וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה: טְהוֹרָה אֲנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. אִם הוּא לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם). וְאִם נָתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא אָמְרָה לוֹ כֵן תְּחִלָּה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כֹּחַ לִסְבֹּל תַּשְׁמִישׁ, אוֹ טַעֲנָה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, נֶאֱמֶנֶת. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶּׁרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין לָהּ, מִדַּת חֲסִידוּת הוּא. (בֵּית יוֹסֵף), אֲבָל מִדִּינָא נֶאֱמֶנֶת, אֲפִלּוּ בִּשְׁתִיקָה אַחַר כָּךְ רַק שֶׁהִיא בָּאָה וְשׁוֹכֶבֶת אֵצֶל בַּעֲלָהּ וְהוּא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרָה תְּחִלָּה: טְמֵאָה אֲנִי, עָשְׂתָה מֵחֲמַת קְטָטָה שֶׁהָיָה לוֹ עִמָּהּ, (מהרי"ו סִימָן כ"ב), וְכַדּוֹמֶה לְזֶה. אֲבָל אִם רָאוּהָ לוֹבֶשֶׁת בְּגָדִים הַמְיֻחָדִים לִימֵי נִדּוּתָהּ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה: טְהוֹרָה אֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. (אָמְרָה: פְּלוֹנִי חָכָם טִהֵר לִי כֶּתֶם, וְהֶחָכָם אוֹמֵר שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת, הֶחָכָם נֶאֱמָן, וּטְמֵאָה הִיא. (בֵּית יוֹסֵף רַ"ן וְרַבֵּינוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן).

הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ: נִטְמֵאתִי, וּפֵרַשׁ מִיָּד, חַיָּב כָּרֵת, שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, נוֹעֵץ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו בָּאָרֶץ, וְשׁוֹהֶה בְּלֹא דִּישָׁה עַד שֶׁיָּמוּת הָאֵבֶר, וּפוֹרֵשׁ בְּאֵבֶר מֵת. הַגָּה: וְיִמָּלֵא פַּחַד וָרֶתֶת עַל הָעֲבֵרָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ"ג). וְלֹא יִסְמֹךְ עָלֶיהָ, רַק יִסְמֹךְ עַל רַגְלָיו וְיָדָיו, שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִמֶּנָּהּ. וְאִם פֵּרַשׁ מִמֶּנָּהּ בְּקִשּׁוּי וּבְשׁוֹגֵג, שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּהּ, יִתְעַנֶּה מ' יוֹם, וְאֵינָן צְרִיכִין לִהְיוֹת רְצוּפִים, רַק כָּל שָׁבוּעַ שְׁנֵי יָמִים, כְּגוֹן שֵׁנִי וַחֲמִשִּׁי, וּבְלֵיל הַתַּעֲנִית אָסוּר בְּיַיִן וּבָשָׂר. וְאִם לֹא יוּכַל לְהִתְעַנּוֹת, יִפְדֶּה כָּל יוֹם בְּמָמוֹן שֶׁיִּתֵּן לִצְדָקָה, כְּפִי עֵרֶךְ מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי עָשִׁיר יִתֵּן יוֹתֵר קְצָת מֵעָנִי, וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר בִּתְשׁוּבָתוֹ. וְכָל הַמַּרְבֶּה לָשׁוּב, זְכוּת הוּא לוֹ. (פסקי מהרא"י סִימָן ס'). וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה כַּפָּרָה. וְאִם שִׁמְשָׁהּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, וּמָצְאָה אַחַר הַתַּשְׁמִישׁ דָּם, אֲפִלּוּ נִמְצָא עַל עֵד שֶׁלּוֹ, מִקְרֵי אֹנֶס, אֲפִלּוּ לֹא בָּדְקָה תְּחִלָּה. וְאֵינָם צְרִיכִים כַּפָּרָה לֹא הוּא וְלֹא הִיא (מָרְדְּכַי וְהָרֹא"שׁ כְּלָל כ"ט בְּשֵׁם מַהֲרָ"ם).