שיוך לסעיף
אגרות קודש כרך כז י'תלח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
27 במש"נ משפטים כד, יו"ד.
יום שלישי קו האמצעי המבריח מן הכתר (רצון) מפנימיותו ועד המל' (מעשה) ובאופן דאינו משתנה (פדה בשלום, תער"ג).
ט"ו תמוז מילוי הלבנה (דחודש הגאולה) בשלימות (ראה שמו"ר פט"ו, כו. שו"ע יו"ד סקע"ט, ס"ב. רד"ה נחמו עת"ר).
כל . . יכונה מכתב בעל הגאולה לחגיגת י"ב תמוז הראשונה (נדפס בס' המאמרים תש"ח ע' רסג).
התבוננות הדרושה בארוכה קצת – במכתב דג' תמוז השתא.
עסק בתומ"צ . . גאולה הוא ראה תניא פל"א.
וכמחז"ל אין אבות פ"ו מ"ב.
ממחז"ל היו תנחומא ויגש ו. ולהעיר מלקו"ת ר"פ ויקרא.
ועבד מלך – מלך רש"י לך טו, יח (וראה שבועות מז, ב).
מדברי בעל הגאולה ס' המאמרים – קונטרסים ח"א קעה, ב.
באתחלתא דגאולה וי"ל שזהו הטעם שלא בירך את ברכת הגומל (כ"א לאחרי חזרתו מקאַסטראָמאַ לביתו), ובל' אדה"ז: אין לברך עד שיצא מהסכנה לגמרי (ברה"נ פי"ג, ה).
יהי . . יטשנו מ"א ח, נז. וראה סד"ה יהי ה' השי"ת.
שהיורש הוא במקום המוריש דשני טעמים בירושה: קורבה (וזהו גם בב"נ היורש), הוא כמו עצם המוריש ולכן אינו שינוי רשות וכו' (וזהו רק בישראל (ראה תוספתא ב"ק פ"י (ה', ח'). צפע"נ להראגאצאווי מילואים יג, א. מהד"ת יט, א)).
תחת אבותיך יהיו בניך שלכן אתי (גם) מכח אבוה דאבא (ב"ב קנט, ב). וי"ל שזה שייך רק מפני שהוא עצם המוריש (מעת הולדו (וי"ל דגם קודם לזה והא דאינו יורש (נדה מד, א) הוא מטעם אחר, ואכ"מ) ושוב א"צ לו), משא"כ מצד קורבה.
שבמעשים . . האבות להעיר מדיוק מחז"ל: מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב (תדא"ר רפכ"ה).
וכידוע בענין התשובה ראה אגה"ת פ"א. סה"מ להצ"צ מצות תשובה (רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב).
אדמו"ר הזקן בונה ירושלים סי' עא. מאה שערים לז, א. תו"א מקץ לו, ב. וראה סד"ה עתידין צדיקים ה'תש"ב [סה"מ תש"ב ע' 77].
נפש ל' רצון בבונ"י ומ"ש שם: כמו חשקה נפשי כלתה נפשי, אבל בתו"א שם ובכ"מ כמ"ש: אין נפשי אל העם. וראה הערה בסה"מ תש"ט ע' רכז.
תורת הבעש"ט המשך מים רבים סקי"ג. ס' המאמרים – קונטרסים [ח"ב] ע' תתיח [תט, ב]. לקו"ד ח"א ע' רכו. וידועה הראי' מעירוב תחומין דמקום שדעתו שם שם הוא מקומו (ראה שו"ע אדה"ז סת"ח: לפי שדעתו של אדם כו'). ובירוש' ברכות ספ"ו: הסיע דעתו כמו שהוא שינוי מקום.
כי מראש . . יתחשב בלק כג, ט. וראה זהר וביאוה"ז עה"פ.
דעם לבדד ראה לקוטי לוי יצחק לזח"ג חצ"ר, ב.
לבדד ישכון להעיר מאור התורה להה"מ עה"פ.
כמופת . . עוז תהלים עא, ז.
וכמחז"ל לבושו שמו"ר רפ"ח.
לבש . . התאזר תהלים צג, א. וראה רשימות הצ"צ עה"פ.
הוי' יברך את עמו בשלום לכאורה סיום זה אינו שייך כלל לדחז"ל בשמו"ר. וי"ל דעי"ז מתרץ דכיון שניתן להם עוזו דהקב"ה הרי אין כל אומה ולשון יכולים לעמוד בפניהם, ומתרץ שניתנה להם תורה – שניתנה לעשות שלום בעולם (רמב"ם סוף הל' חנוכה. ועפ"ז מובן בפשטות הש"ס ביצה (כה, ב), משא"כ להמפרשים שם, חדא"ג מהרש"א זבחים קטז, א ד"ה ה' עוז). ואמחז"ל (במדב"ר ספי"א. ואולי זהו מקור הרמב"ם הנ"ל והרי מביא ג"כ אותו הפסוק דלהלן) שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכל נתיבותי' שלום.
הביאור ע"פ קבלה – ראה לקוטי לוי יצחק (לאאמו"ר) לזח"ג (רסח, א).
במגיד משנה שם מציין לספרי (וכנראה הכוונה – עה"פ נשא ו, כו). אבל בספרי שלפנינו איתא רק "גדול השלום כו'" (ולא "שכל התורה כו'") – ולכן מסתבר (אף שבדוחק י"ל שגירסא אחרת היתה להמ"מ בספרי), שהציון של המ"מ הוא – כל' הד"ה זה – ל"גדול השלום כו'", כללות ענין גדולת השלום (אבל ל"מ כן באוה"ת להצ"צ (צויין בהערה הבאה)).
נט, ב.
ובאוה"ת להצ"צ עה"פ במשלי (ע' תקנג): ועי' רמב"ם סוף הל' חנוכה הי"ד שכל התורה והמגיד הראה מקום מהספרי והרי כ"ה בגמרא בגיטין.
נט, סע"א ואילך.
סנה' עא, א.
חולין סו, ב.
סנה' צט, ב.
שבזה דוקא מדובר ברמב"ם שם – כי בא בהמשך ל"שלום ביתו" ו"שלום בין איש לאשתו" שלפני זה שם. ועד"ז הוא בש"ס גיטין.
ראה רשימות הצ"צ עה"פ דרכי' דרכי נועם סעיף ד' (אוה"ת נ"ך ע' תקנד).
ראה פאה רפ"ב. אוה"ת שם ס"ד.
פח, סע"ב.
סוכה לב, א.
ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א ה"ט. תו"א לך יא, ג. ובכ"מ.
יום כניסת כ"ק מו"ח אדמו"ר לבריתו של אברהם אבינו. ענינו – נתבאר בארוכה בההתועדות (נדפס בלקו"ש ח"י ע' 44 ואילך).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כ ז'תשכה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
ראה שו"ע יו"ד סקע"ט ס"ב.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כד ט'רט
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
שישראל מונין ללבנה (סוכה כט, א) ודומין ללבנה מתאים לשינוי' (ראה שו"ע יו"ד סקע"ט ס"ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה טז
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
15 שו"ת המיוחסות לרמב"ן סרפ"ג. שו"ע יורה דעה סקע"ט ס"ב. רמ"א אהע"ז סס"ד ס"ג. (משיחת פורים, תשי"ג)
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה מד
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
12 ראה ד"ה ויתן לך תרס"ו (בהמשך תרס"ו), מעלת לו. (משיחת כ' מנ"א תשי"א) הידיעה בתלמוד בבלי, אשר עי"ז דוקא יעשה למחכה שאמרו רז"ל: מס' תענית בסופה. לחדש החמה: להעיר מב"מ קו, ב. והפכתי אבלם: ראה ילקוט ירמי' רמז רנט. רשימות נחמה בכפליים: איכה רבה ספ"א. אוה"ת לנ"ך ח"ב ע' א'נו. הצמח צדק לאיכה ע' 26* הי' רגיל: ויק"ר פכ"ה. אגרת התשובה לרבנו הזקן ספ" סיהרא באשלומתא: ראה שו"ע יו"ד סקע"ט ס"ב. (ממכתב מנ"א ה'תשכ"א) ט. בעין
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד שופטים שיחה א
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
2 למעונן כו -- גם לדעת הרמב"ם -- הוא רק מפני הציוי דתמים תהי' [פסחים קיגב, ב, שו"ע יו"ד סקע"ט ס"א וברמ"א. וראה ש"ך שם סק"א. וראה השקו"ט בזה (בדעת הרמב"ם) -- תרומת הדשן (פסקים וכתבים) סי' צו. שו"ת מהרש*ל ס" ב ישיש חולין פ"ח סילג, וראה מנ"ח מצוה תקי, ועוד. ועיין לשון הרמב"ם הל' ע"ז שם ה*ך, ז, ט. יך, סהמ"צ מל"ת לא. לב. ואכ"מ] -- בכ"ן אי"ז ציחי על ,מעשה מיוחד", כ"א צימי כולל שממנו מסתעף גם זה שאסור לשאול כו'.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ב
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
21 ראה לדוגמא: שבת קכט, ב. קנו, א. תענית כט, א ואילך. שו"ע יו"ד סקע"ט ס"ב. זח"ג נח, סע"א ואילך. רלד, א. שם רע"מ רפא, ב. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ג
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
54 שו"ת המיוחסות לרמב"ן סרפ"ג. שו"ע יו"ד סקע"ט ס"ב. רמ"א אהע"ז סס"ד ס"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
831 זח"ג רפא, ב (ברע"מ). שו"ע יו"ד סקע"ט ס"ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שז דיני שבת התלויים בדבור
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ו
1836 ברייתא סנהדרין קא, א (ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת).
ופירוש הלכה זו, כמבואר בשו"ע
יו"ד סי' קעט ס"ו (מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו, ואפילו בשבת), ופירש
בש"ך שם ס"ק ח (דאסור להרבות בשיחה כמ"ש בא"ח סי' ש"ז).
ובאליה זוטא סי' שכח ס"ק כז (ומשמע לפי זה דפירשו הש"ס
לוחשין וכו' שאין בו איסור שיחה בטילה). ועל זה כותב כאן, שהחידוש הוא, שאין בהם
משום ודבר דבר.
וזהו גם פירוש הדברים בראבי"ה סי'
רב (נראה לי שמותר ללחוש על דבר עין הרע בשבת). טור סי' שו (ולחש שמלחשים על כאב
הראש, שלוקחין אזורו ומודדין בו ג' אמות ג' פעמים ואומר הלחש על המדידה, אבי העזרי
התירו), ושו"ע שם ס"ז (ולמדוד אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו, כמו
שנוהגים הנשים, מותר).
וכן הוא לעיל סי' שו סי"ח (ומותר
למדוד האזור של מי שכואב לו ראשו וללחוש על המדידה, כמו שנוהגות הנשים, מפני שהיא
מדידה של מצוה, ומשום הלחש אין איסור כמ"ש בסי' ש"ז).
ואף שהרפואה אסורה בשבת, כדלקמן סי' שכח
ס"א (כיון שעושה לרפואה וניכר הדבר שמתכוין לרפואה, אסור, משום גזרה שמא
ישחוק סממנים לרפואה). מכל מקום לא נאסר הלחש משום רפואה.
*
בברייתא זו יש פירוש נוסף, דמיירי שעדיין
לא נשכו, ולוחשין עליהם שלא יזיקו, וכדלקמן סי' שכח ס"נ ( לוחשין
על נחשים ועקרבים בשביל שלא יזיקו, אע"פ שאינן רצין אחריו, ואין בכך משום
צידה ), ושם נסמן.
פתיחה בהקשר
שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן יד
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
441 א ' וג' לחודש : ראה שו"ע יו"ד סי' קעט ס"ב: נהגו שאין מתחילין בב' ובד'.
פתיחה בהקשר