א
מַלְוֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ מָנֶה, עַל תְּנַאי שֶׁיִּתְעַסֵק בּוֹ לְרֶוַח הַמַּלְוֶה, עַד שֶׁיְּהֵא שְׁנֵי מָנִים, וְיִהְיוּ בְּאַחֲרָיוּת הַמַּלְוֶה עַד אוֹתוֹ זְמַן, וְלִכְשֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מָנִים יַחְזְרוּ שְׁנֵי הַמָּנִים לַמַּלְוֶה, וּמִשָּׁם וְאֵילֵךְ יִהְיֶה כָּל הָרֶוַח לַלֹּוֶה, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן שְׂכַר עֲמָלוֹ עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מָנִים. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ מִתְּחִלָּה, אֲפִלּוּ בְּכָל שֶׁהוּא שֶׁהִתְנָה לָתֵת לוֹ בִּשְׂכַר עֲמָלוֹ, סָגֵי. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִיפְּכָא, שֶׁמַּלְוֶה לוֹ תְּחִלָּה לְצֹרֶךְ הַלֹּוֶה וְאַחַר כָּךְ יַעֲסֹק בּוֹ לְצֹרֶךְ הַמַּלְוֶה, וְנוֹתֵן לוֹ (אוּלַי צ"ל שְׂכָרוֹ) (בֵּית יוֹסֵף).
