יורה דעה סימן יב

אֵין שׁוֹחֲטִין לְתוֹךְ הַגּוּמָא, אֲפִלּוּ בַּבַּיִת; וְאִם לֹא הָיָה רוֹצֶה לְלַכְלֵךְ בֵּיתוֹ בְּדָם, עוֹשֶׂה מְקוֹם מִדְרוֹן חוּץ לַגּוּמָא וְשׁוֹחֵט שָׁם, וְהַדָּם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָא; וּבַשּׁוּק, לֹא יַעֲשֶׂה כֵן.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם שָׁחַט בְּגּוּמָא בַּשּׁוּק, אָסוּר לֶאֱכֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ עַד שֶׁיִּבְדְּקוּ אַחֲרָיו שֶׁמֶּא אֶפִּיקוֹרְס הוּא; (רַמְבַּ"ם פ"ב מה"ש וְעִטּוּר) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר בְּדִיעֲבַד וְאֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה (רַשְׁבָּ"א וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם רְאֵ"ם). הַגָּה: וּבַזְּמַן הַזֶּה דְּאֵין דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּכָךְ, יֵשׁ לְהַתִּיר בְּדִיעֲבַד. (אוֹר זָרוּעַ וּבִשְׁחִיטוֹת הָר"מ מִמדלינגן).