חושן משפט סימן מח

סוֹפֵר שֶׁבָּא לִכְתֹּב טָפְסֵי שְׁטָרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְצוּיִם אֶצְלוֹ, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְיָכוֹל לִכְתֹּב הַכֹּל: שֵׁם הַלּוֶֹה וְהַמַּלְוֶה וְהַמָּעוֹת, רַק שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַזְּמַן, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻקְדָּם. אֲבָל שְׁטָר שֶׁנִּכְתַּב עַל הַלְוָאָה אַחַת, וְנִפְרַע, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִלְווֹת בּוֹ, אֲפִלּוּ אִם הַכֹּל בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ מֻקְדָּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר וְלֹוֶה בּוֹ. וְאִם פָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ, אֵינוֹ חוֹזֵר וְלֹוֶה בּוֹ בְּאוֹתוֹ שְׁטָר אוֹתוֹ מִקְצָת, דְּהָוֵי נִמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ לְאוֹתוֹ מִקְצָת. הַגָּה: וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, הָא דְנִמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ, הַיְנוּ הַקִּנְיָן הָרִאשׁוֹן; וְלָכֵן אִם חָזַר וְקִבֵּל קִנְיָן, יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִלְוֹת בּוֹ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק כָּל הַגֵּט). וַאֲפִלּוּ לֹא חָזַר וְהִקְנָה לוֹ, רַק שֶׁחָזַר וּמְסָרוֹ לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים, לְמָאן דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה עִקָּר אֲפִלּוּ בִּשְׁטָרוֹת (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַכּוֹתֵב), וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן נ"א.