חושן משפט סימן מז

מַלְוֶה שֶׁאָמַר עַל שְׁטָר שֶׁבְּיָדוֹ שֶׁהוּא אֲמָנָה אוֹ פָּרוּעַ, אִם הוּא חַיָּב לַאֲחֵרִים וְאֵין לוֹ מִמַּה לִּפְרֹעַ, אֶלָּא מִזֶּה הַשְּׁטָר, וְכָתוּב בּוֹ נֶאֱמָנוּת, וְהֻחְזַק הַשְּׁטָר בְּבֵית דִּין אוֹ שֶׁהוּא בְּיַד שָׁלִישׁ, אֵינוֹ נֶאֱמָן. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נוֹדַע בִּשְׁעַת הוֹדָאָתוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לַאֲחֵרִים, וְנוֹדַע אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ נֶאֱמָן, כֵּיוָן שֶׁהוּא בָּא לָחוּב לַאֲחֵרִים; אֲפִלּוּ אִם מַפְסִיד גַּם לְעַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁהַשְּׁטָר הוּא מִמָּאתַיִם, וְאֵינוֹ חַיָּב לַאֲחֵרִים אֶלָּא מָנֶה, אֵינוֹ נֶאֱמָן. וְאִם אַחַר שֶׁאָמַר: שְׁטַר אֲמָנָה הוּא, פָּרַע לְבַעַל חוֹבוֹ וּבָא לִגְבּוֹת הַשְּׁטָר מֵהַלּוֶֹה, רוֹאִים, אִם כְּשֶׁבַּעַל חוֹבוֹ בָּא לִגְבּוֹת מִזֶּה הַשְּׁטָר אָמַר: שְׁטַר אֲמָנָה הוּא, אָז וַדַּאי לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לִדְחוֹת בַּעַל חוֹבוֹ, וְחוֹזֵר וְגוֹבֶה חוֹבוֹ. אֲבָל אִם בְּלֹא תְּבִיעַת בַּעַל חוֹבוֹ (טוּר) הוֹדָה שֶׁשְּׁטַר אֲמָנָה הוּא, אֵינוֹ חוֹזֵר וְגוֹבֶה בּוֹ.

אִם אָמַר הַמַּלְוֶה: זֶה הַשְּׁטָר אֱמֶת הוּא שֶׁהַלֹּוֶה צִוָּה לָעֵדִים לִכְתֹּב בַּשְּׁטָר אֶלֶף דִּינָר וְהוּא הֶאֱמִין בִּי שֶׁלֹּא אֶתְבַּע מִמֶּנּוּ כִּי אִם ת"ק דִּינָרִים, כָּשֵׁר. אֲבָל אִם אוֹמֵר שֶׁטָּעוּ הָעֵדִים כְּשֶׁכָּתְבוּ אֶלֶף דִּינָרִים, הֲרֵי הַשְּׁטָר כְּחֶרֶס, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ נֶאֱמָנוּת בַּשְּׁטָר, נִשְׁבָּע הַלּוֶֹה הֶסֵת, וְנִפְטָר. וְאִם אוֹמֵר עַל שְׁטָר שֶׁבְּיָדוֹ, שֶׁהוּא שֶׁל אֲחֵרִים, עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן צ"ט.