חושן משפט סימן שכז

מְקַבֵּל שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מֵהַשָּׂדֶה, וְהָיוּ שָׁם זְרָעִים שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְהִמָּכֵר אוֹ שֶׁנִּגְמְרוּ וְלֹא הִגִּיעַ יוֹם הַשּׁוּק לְמוֹכְרָן, שָׁמִין אוֹתָן וְנוֹטֵל מִבַּעַל הַקַּרְקַע:

כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין הַמְקַבֵּל וּבַעַל הַקַּרְקַע בַּתְּבוּאָה, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן, כָּךְ חוֹלְקִים בַּזְּמוֹרוֹת. אֲבָל הַקָּנִים שֶׁמַּעֲמִידִין תַּחַת הַגְּפָנִים, אִם קָנוּ אוֹתָם בְּשֻׁתָּפוּת הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִים בָּהֶם, וְאִם הֵם מִשֶּׁל אֶחָד מֵהֶם, זֶה שֶׁקָּנָה אוֹתָם הֲרֵי הֵם שֶׁלּוֹ; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: