א
שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע, אִם הָיָה הַפִּקָּדוֹן דָּבָר שֶׁכָּל מִינוֹ שָׁוֶה וּמָצוּי בַּשּׁוּק לִקְנוֹת כְּמוֹתוֹ, כְּגוֹן פֵּרוֹת, אוֹ יְרִיעוֹת שֶׁל צֶמֶר וְשֶׁל פִּשְׁתָּן הַשָּׁווֹת בְּכָל עִנְיָנָם, אוֹ קוֹרוֹת שֶׁאֵינָם מְצֻיָּרוֹת, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶם, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. אֲבָל אִם הָיָה הַפִּקָּדוֹן (בְּהֵמָה אוֹ) בֶּגֶד מְצֻיָּר אוֹ כְּלִי מְתֻקָּן אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקְנוֹת כְּמוֹתוֹ בַּשּׁוּק, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בּוֹ, וּמַשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלֵּם. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַשּׁוֹמְרִים, כְּגוֹן הַשּׁוֹאֵל שֶׁאָמַר: מֵתָה, אוֹ: נִגְנְבָה, וְשׁוֹמֵר שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר שֶׁאָמְרוּ: נִגְנְבָה, אוֹ: אָבְדָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חַיָּבִים לְשַׁלֵּם מַשְׁבִּיעִים אוֹתָם שְׁבוּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתָם וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלְּמִים דְּמֵי הַבְּהֵמָה אוֹ הַחֵפֶץ, שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁים לוֹ שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ. וְאִם אָמְרוּ הַבְּעָלִים: יֶתֶר עַל זֶה הָיָה שָׁוֶה, כּוֹלֵל בִּשְׁבֻעָתוֹ שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא כָּךְ וְכָךְ.