חושן משפט סימן כז

הַמְקַלֵּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וַאֲפִלּוּ מְקַלֵּל עַצְמוֹ (טוּר), בְּשֵׁם אוֹ בְּכִנּוּי אוֹ בְאֶחָד מֵהַשֵּׁמוֹת שֶׁקּוֹרִים הַגּוֹיִים לְהקב"ה, אִם הָיָה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, לוֹקֶה אַחַת, מִשּׁוּם "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" (וַיִּקְרָא יט, יד), וְאִם הָיָה דַיָּן, לוֹקֶה עוֹד אַחֶרֶת מִשּׁוּם "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵל" (שְׁמוֹת כב, כז). וְ" אָרוּר" הָוֵי לְשׁוֹן קְלָלָה.

אִם לֹא הָיְתָה שָׁם הַתְרָאָה, אוֹ שֶׁקִּלֵּל בְּלֹא שֵׁם וּבְלֹא כִּנּוּי, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַקְּלָלָה בָּאָה מִכְּלַל הַדְּבָרִים, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: אַל יְהִי פְּלוֹנִי בָּרוּךְ לַה', אֵינוֹ לוֹקֶה. וְהוּא הַדִּין הַמְקַלֵּל אֶת הַמֵּת, פָּטוּר (טוּר), אֲבָל אִסוּרָא מִיהוּ אִכָּא. וְאִם חֵרֵף תַּלְמִיד חָכָם, מְנַדִּין אוֹתוֹ; וְאִם רָצוּ הַדַּיָּנִים לְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדוּת, מַכִּין וְעוֹנְשִׁין אוֹתוֹ כַּמָּה שֶׁיִּרְאוּ. וְאִם חֵרֵף עַם הָאָרֶץ, עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ כְּפִי שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה. אֲפִלּוּ מָחַל הַמִּתְחַרֵף (הַמִּתְקַלֵּל), עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר חָטָא וְנִתְחַיֵּב (טוּר). מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב נִדּוּי מִפְּנֵי שֶׁהִפְקִיר בְּבֵית דִּין, וְרָצוּ בֵּית דִּין לִמְחֹל עַל כְּבוֹדָם וְלֹא נִדּוּהוּ, הָרְשׁוּת בְּיָדָם; וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּדָּבָר הֶפְסֵד בִּכְבוֹד הַבּוֹרֵא, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ הָעָם מְבַעֲטִין בִּכְבוֹד הַתּוֹרָה וּבְדַיָּנִים, הוֹאִיל וּפָקְרוּ הָעָם בַּדָּבָר, צְרִיכִים לְחַזֵּק וְלַעֲנֹשׁ כְּפִי מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לָהֶם.