שולחן ערוך בספריא
  1. א
    אַף עַל פִּי שֶׁמַּתְּנַת שְׁכִיב מְרַע אֵינָהּ צְרִיכָה קִנְיָן, אִם בִּקֵּשׁ שֶׁיִּקְנוּ מִמֶּנּוּ, קוֹנִים אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁזֶּה הַקִּנְיָן אֵינוֹ צָרִיךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ נַפְקוּתָא בַּקִּנְיָן, כְּגוֹן שֶׁכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו וּמְפָרֵשׁ שֶׁלֹּא יַחֲזֹר בּוֹ אִם יַעֲמֹד, קוֹנִים בְּשַׁבָּת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ מַתָּנָה בְּמִקְצַת דִּצְרִיכָה קִנְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מִדְּאָגַת מִיתָה, הוֹאִיל וְאֵינוֹ (נוֹתֵן) כֻּלָּם, אֲפִלּוּ הָכִי קוֹנִים מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת (רַשְׁבָּ"ם פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּת). וְיֵשׁ חוֹלְקִים בְּזֶה (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ).