חושן משפט סימן רכט

שולחן ערוך בספריא
  1. א
    הַמּוֹכֵר חִטִּים לַחֲבֵרוֹ, מְקַבֵּל עָלָיו רֹוֹבַע קִטְנִיוֹת לְכָל סְאָה. שְׂעוֹרִים, מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע נִשֹּׁבִית לִסְאָה. עֲדָשִׁים, מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע עַפְרוּרִית לִסְאָה. תְּאֵנִים, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מַתְלִיעוֹת לְכָל מֵאָה. וְהוּא הַדִּין אֶחָד לְכָל עֲשָׂרָה (טוּר). מָכַר לוֹ שְׁאָר פֵּרוֹת, מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנֹּפֶת לְכָל סְאָה. נִמְצָא בָּהֶם יָתֵר עַל הַשִּׁעוּרִים הָאֵלוּ, כָּל שֶׁהוּא, יְנַפֶּה הַכֹּל וְיִתֵּן לוֹ פֵּרוֹת מְנֻפִּים וּבְרוּרִים שֶׁאֵין בָּהֶם כְּלוּם. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא בִּדְלָא יַדְעֵינָן (שֶׁלֹּא) עֵרְבָן. אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁהַמּוֹכֵר לֹא עֵרְבָן, צָרִיךְ לְקַבֵּל (אֵלּוּ) הַשִּׁעוּרִים וְהַמּוֹתָר יְנַכֶּה לוֹ (טוּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְיָדוּעַ שֶׁלֹּא עֵרְבָן צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו הַכֹּל (טוּר בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"ם). וי"מ דְּכָל זֶה בְּמוֹכֵר לוֹ פֵרוֹת סְתָם, אוֹ שֶׁאָמַר: פֵּרוֹת יָפוֹת אֵלּוּ, אֲבָל אִם אָמַר: פֵּרוֹת אֵלּוּ, וְלֹא אָמַר: יָפוֹת, צָרִיךְ לְקַבְּלָן כְּמוֹ שֶׁהֵן. וְאִם אָמַר: פֵּרוֹת יָפוֹת, וְלֹא אָמַר: אֵלּוּ, נוֹתֵן פֵּרוֹת שֶׁכֻּלָּן יָפוֹת (טוּר בְּשֵׁם הרמ"ה) ב
  2. ב
    אֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְהָג, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִנְהָג, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה: יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַפֵּרוֹת מְנֻקִּים וּבְרוּרִים מִכָּל דָּבָר, וְשֶׁיִּהְיוּ הַיֵּינוֹת וְהַשְּׁמָנִים צְלוּלִים, וְלֹא יִמְכְּרוּ הַשְּׁמָרִים כְּלָל, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ אֲפִלּוּ הָיָה בָּהֶם מֶחֱצָה שְׁמָרִים, אוֹ שֶׁהָיוּ בַּפֵּרוֹת עָפָר אוֹ תֶּבֶן אוֹ מִין אַחֵר, יִמְכֹּר כְּמוֹת שֶׁהוּא. לְפִיכָךְ, הַבּוֹרֵר (צְרוֹר) מִתּוֹךְ גָּרְנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, נוֹתֵן לוֹ דְמֵי חִטִּים כְּשִׁעוּר צְרוֹר שֶׁבֵּרַר, שֶׁאִלּוּ הִנִּיחוֹ הָיָה נִמְכַּר בְּמִדַּת חִטִּים, וְאִם תֹּאמַר: יַחֲזִירֶנָּה, הֲרֵי אָמְרוּ: אָסוּר לְעָרֵב כָּל שֶׁהוּא: