א
אֵין אָדָם מַקְנֶה לְמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, לְפִיכָךְ הַמְזַכֶּה לְעֻבָּר שֶׁל אַחֵר לֹא קָנָה, וַאֲפִלּוּ אָמַר: לִכְשֶׁיִּוָּלֵד יִזְכֶּה. הַגָּה: וּדְלָא כַּיֵּשׁ חוֹלְקִין, וּסְבִירָא לְהוּ דְּאִם לֹא מֵת אוֹ חָזַר הַמְזַכֶּה עַד שֶׁיִּוָּלֵד, וּקְנָאוֹ בִּמְשִׁיכָה, וְיֶשְׁנוֹ עֲדַיִן בִּרְשׁוּת הַזּוֹכֶה כְּשֶׁיִּוָּלֵד, אָז זָכָה, אִם אָמַר כְּשֶׁיִּוָּלֵד (הרמ"ה וע"ל סִימָן רכ"ב טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ ור"ח), וְאִם הָיָה בְּנוֹ, קָנָה, אֲפִלּוּ לֹא אָמַר: לִכְשֶׁיִּוָּלֵד, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ כְּבָר מְעֻבֶּרֶת בִּשְׁעַת הַמַּתָּנָה. וְכֵן בְּנוֹ, כְּאַחֵר דָּמִי (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל פ"ב סִימָן ד'). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָא דִּמְזַכֶּה לְעֻבָּר שֶׁלּוֹ קָנָה, דַּוְקָא בִּשְׁכִיב מְרַע, אֲבָל בְּבָרִיא לֹא קָנָה.
