שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) סדר מכירת חמץ
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
1228 שני טעמים נאמרו למכירת החדרים שהחמץ מונח בהם:
א) על פי מה שנתבאר לעיל סי' תמח ס"ח-יא (שיש אומרים שהנכרי אינו קונה מטלטלין בכסף בלבד אלא במשיכה … וזה שלא משך את החמץ מרשות הישראל לא קנהו כלל אע"פ שנתן לו כל דמיו … לפיכך אם היה החמץ רב שאי אפשר להנכרי בעצמו להוציא את כולו מרשות הישראל קודם הפסח … צריך להקנותו להנכרי באחד משאר דרכי הקניה שהן קנין גמור המועיל … על ידי אגב קרקע, דהיינו שימכור להנכרי גם החדר שהחמץ מונח בתוכו, ויאמר אגב החדר תזכה החמץ שבתוכו).
ב) שהרי אף בחמץ של נכרי שמונח בבית הישראל, נתבאר לעיל (סי' תמ ס"ט): "אם אחריות הפקדון על הישראל ... הרי פקדון זה נחשב להישראל לענין ביעור חמץ כאלו הוא שלו ממש, כיון שהוא חייב באחריותו, וחייב לבערו בערב פסח מן התורה, ואם לא ביערו עובר עליו בלא תעשה".
וגם כאן חוששים שהוא נחשב כאילו הוא באחריות הישראל (כדלקמן). ולכן הצריכו למכור לנכרי את החדרים שהחמץ מונח בו, שאז אין החמץ מונח ברשות הישראל כלל, ואף אם החמץ באחריותו, אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא (כדלקמן).
*
הטעם הראשון, למכור את החמץ בקנין אגב קרקע, מובא כבר בכמה ראשונים ואחרונים, כדלעיל שם (הערה 70).
וכן הוא בתקנת בעל הנודע יהודה, כמבואר בשיבת ציון סי' י (היותר טוב ומובחר שבדרכים להקנות החמץ לאינו יהודי אגב החדר, כי כל המטלטלים נקנים אגב קרקע בודאי בלי שום פקפוק).
אלא שמטעם זה בלבד (קנין אגב קרקע) הי' סגי גם באחד מהחדרים שהחמץ מונח בו, ולא היינו זקוקים למכור לו את כל החדרים שהחמץ מונח בהם. וגם לא היינו זקוקים שתהי' המכירה דוקא אגב החדרים שהחמץ מונח בהם, אלא סגי גם במכירת החמץ אגב קרקע אחרת, כמבואר בשו"ע חו"מ סי' רב ס"ב (אפילו היו המטלטלין במדינה אחרת ואמר לו קנה אותם על גבי קרקע פלוני, כיון שקנה קרקע נקנו המטלטלין).
משא"כ להטעם השני הנ"ל, צריך למכור את כל החדרים שהחמץ מונח בהם, כדי שיהי' החמץ ברשות הנכרי, היינו בחדרים הנמכרים לנכרי, שאז אף אם החמץ נשאר באחריות הישראל אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא.
הטעם השני, שהחמץ צריך להיות בבית הנכרי, כדי שהישראל לא יעבור עליו אם תהי' האחריות עליו, מובא כבר בב"ח ובמ"א (סי' תמ"ח סק"ד): "דאם ישאר בביתו יהא נראה כמקבל בפקדון חמצו של עכו"ם, אבל מדינא שרי כיון דאין הישראל חייב באחריות". וכן הוא לעיל סי' תמח ס"ז (ואפילו אם קנה הנכרי את החמץ באחד משאר דרכי הקניות שיתבאר, אף על פי כן אם אפשר טוב הוא שיוציא הנכרי את החמץ מרשות הישראל קודם הפסח. שאם ישאר החמץ מונח ברשות הישראל, יהא נראה כאלו קבל הישראל את החמץ בפקדון מיד הנכרי, ואחריות הפקדון על ישראל. אבל מעיקר הדין אין לחוש לזה).
ואע"פ שנתבאר לעיל שם, ובמ"א שם, שמדינא שרי, כיון דאין הישראל חייב באחריות, מכל מקום כאשר מוכר כל אחד את כל החמץ שברשותו, והחמץ אינו מדוד עדיין, יש אומרים דהוי חיוב מדינא להשכיר החדר לכל ימי הפסח, כמבואר במקור חיים (באורים סק"ט): "ואם לא הקנה לו הרשות שהחמץ בתוכו, אף שהקנה לו אגב קרקע, לא מהני, כיון דאחריות על הישראל כיון שעומד ברשות ישראל ... וכשמוכר לו חמץ כל מדה בכך וכך, עד למדידה, צריך למכור לו החדר שהחמץ בתוכו, דהא אחריותו עליו, מחמת שלא נמדד, רק דהוי כמקבל אחריות על חמצו של גוי בביתו של גוי".
ופירוש הדבר הוא, כיון שבזמנינו מוכר הרב את החמץ של כל בני הקהלה, ואין החמץ של כל אחד מהם נמדד ונשקל, הרי שאם יגנב החמץ לא יחויב הנכרי לשלם עליו, שהרי לא ידוע אם וכמה חמץ הי' שם, ואם כן יוצא שבמדה מסויימת, אחריות גניבת החמץ היא על הישראל.
ואף בשטר שערך כאן רבינו, שהישראל מוכר ישר לנכרי, גם בזה מיירי בלא מדידה ומשקל, כדלקמן בנוסח השטר (והערה 59): "לאחר המדידה (או המשקל)".
ולכן תיקנו מטעם זה, שבכל אופן יהיה החמץ ברשות הנכרי לגמרי, כנ"ל. והיינו שימכור לנכרי את כל החדרים שמונח בהם החמץ, וכנוסח האמור לקמן בשטר: "ואגב קנין ... החדרים יהי' קנוי לו כל החמץ שבהם ".
*
אמנם לדינא אין חוששים לטעם השני, כדברי המ"א הנ"ל, וכמבואר בשארית יהודה (סי' ח, הובא בשער הכולל שם אות יח): "ובענין היתר עד למדידה, פשוט הוא שאינו דומה לקבלת אחריות כלל, דמה שאינו יכול לתבוע את הנכרי אם לא יהיה ההיזק והחסרון ניכר, אין זה דומה לאחריות שמקבל עליו היזק, וזה אינו מקבל עליו כלום, אלא שאינו יכול לברר שהזיק ונחסר".
ומטעם זה הנה בנוסח השטר שנהוג בזמנינו נשמטה תיבת "שבהם", כדי לכלול בקנין זה גם את החמץ שבשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר (כדלקמן בהוספות, הערה 146). וגם נהוג שמוסיפים לכתוב "ובשאר כל המקומות" וכיו"ב (כדלקמן בהוספות, הערה 158) ואף שבזה לא יהי' החמץ בחדרים שהושכרו לנכרי, אין חוששים לזה אלא לכתחלה.
וראה מעדני שמואל סי' קיד סקי"ט. סדר מכירת חמץ כהלכתו פ"ז.
פתיחה בהקשר