חושן משפט סימן יט

אַחַר שֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּדָּבָר מַכְנִיסִים הַבַּעֲלֵי דִּינִים, וְגָדוֹל שֶׁבֵּדַּיָּנִים אוֹמֵר: אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב. וְאָסוּר לַדַּיָּן לוֹמַר כְּשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית דִּין: אֲנִי הָיִיתִי מְזַכֶּה, אֲבָל חֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי; וְהָעוֹשֶׂה כֵן הֲרֵי הוּא מִכְּלָל "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד" (מִשְׁלֵי יא, יג).

שָׁאַל אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין שֶׁיִּכְתְּבוּ לוֹ הַפְּסַק דִּין כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ה סָעִיף ד', אֵין מַזְכִּירִין שֵׁם הַמְזַכִּים וְלֹא שֵׁם הַמְחַיְּבִים, אֶלָּא כּוֹתְבִים סְתָם: פְּלוֹנִי בָא עִם פְּלוֹנִי בַעַל דִּינוֹ לִפְנֵי בֵית דִּין, וּמִדִּבְרֵיהֶם יָצָא פְלוֹנִי זַכַּאי וּפְלוֹנִי חַיָּב.

קִבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין, וְאָמְרוּ לוֹ לְשַׁלֵּם וְהָלַךְ וְלֹא שִׁלֵּם, אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּתְרוּ בּוֹ בה"ב, וְאַחַר כָּךְ מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן מַה שֶּׁהוּא חַיָּב; וְאִם עָמַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְלֹא תָבַע נִדּוּיוֹ, מַחֲרִימִין אוֹתוֹ. הַגָּה: וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו הַדִּין, מְנַדִּין אוֹתוֹ מִיָּד (בֵּית יוֹסֵף). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ע"ט, אִם אוֹמֵר אַחַר כָּךְ: פָּרַעְתִּי.