שולחן ערוך בספריא
  1. א
    שֻׁתָּפִים שֶׁבִּקֵשׁ אֶחָד מֵהֶם מֵהַמּוֹכֵס שֶׁיִּמְחֹל לוֹ, וּמָחַל לוֹ, הוּא לָאֶמְצַע כְּאִלּוּ הוּא שְׁלוּחָם לְבַקֵּשׁ בִּשְׁבִיל כֻּלָּם. וְאִם מֵעַצְמוֹ בְּלֹא פִּיּוּס אָמַר: אֲנִי מוֹחֵל בִּשְׁבִיל פְּלוֹנִי, הוּא שֶׁלּוֹ לְבַדּוֹ.
  2. ב
    מִי שֶׁפְּטָרוֹ הַמֶּלֶךְ מִכָּל מִסִים וְאַרְנוֹנִיּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן חַיָּבִים לִפְרֹעַ בַּמֶּה שֶׁהוֹצִיאוּ הַצִּבּוּר בְּצָרְכֵי הַצִּבּוּר וּבִשְׁמִירָתָן. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קס"ג.
  3. ג
    שֻׁתָּף שֶׁיָּרַד לְשָׂדֶה הַמְשֻׁתֶּפֶת וַעֲבָדָהּ, חָשׁוּב כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת וְנוֹטֵל כְּדִין אֲרִיסֵי הָעִיר, אֲפִלּוּ בְּקָמָה הָעוֹמֶדֶת לִקְצֹר, וַאֲפִלּוּ בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִטַּע. וְהוּא הַדִּין אִם מִתְעַסֵק בְּלֹא רְשׁוּת בְּדָבָר הַמִּטַּלְטֵל הַמְשֻׁתָּף. הַגָּה: וְאֵין הַשֻׁתָּף נוֹטֵל הוֹצָאָה, רַק כְּפִי הַשֶּׁבַח שֶׁמַּשְׁבִּיחַ; וְאִם לֹא הִשְׁבִּיחַ כְּלוּם, אֵינוֹ נוֹטֵל כְּלוּם (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא). וְאִם מִחָה הַשֻׁתָּף הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, כְּגוֹן שֶׁבָּנָה בִּנְיָן וְהוּא מוֹחֶה בוֹ, אִם הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר מִלִּבְנוֹת, צָרִיךְ חֲבֵרוֹ לִתֵּן לוֹ חֶלְקוֹ; וְאִם אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְנוֹת, יָכוֹל חֲבֵרוֹ לוֹמַר לוֹ: טוֹל עֵצֶיךָ וַאֲבָנֶיךָ. (הגהמ"יי הִלְכוֹת גְּזֵלָה).