חושן משפט סימן יז

"בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (וַיִּקְרָא יט, טו), אֵיזֶהוּ צֶדֶק הַמִּשְׁפָּט, זוֹ הַשְׁוָיַת שְׁנֵי הַבַּעֲלֵי דִינִים בְּכָל דָּבָר. לֹא יְהֵא אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צָרְכּוֹ, וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ קַצֵּר דְּבָרֶךָ. וְלֹא יַסְבִּירוּ פָּנִים לְאֶחָד וִידַבֵּר לוֹ רַכּוֹת, וְיֵרַע פָּנָיו לְאַחֵר וִידַבֵּר לוֹ קָשׁוֹת. וְאִם הָיָה אֶחָד מֵהֶם מְלֻבָּשׁ בְּגָדִים יְקָרִים וְהַשֵּׁנִי מְלֻבָּשׁ בְּגָדִים בְּזוּיִם, אוֹמְרִים לַמְכֻבָּד: אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְּמוֹתְךָ, אוֹ לְבֹשׁ כָּמוֹהוּ. וְלֹא יְהֵא אֶחָד יוֹשֵׁב וְאֶחָד עוֹמֵד, אֶלָּא שְׁנֵיהֶם עוֹמְדִים; וְאִם רָצוּ בֵּית דִּין לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶם, מוֹשִׁיבִים. וְלֹא יֵשֵׁב אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, אֶלָּא זֶה בְּצַד זֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן (דְּהַטְּעָנוֹת), אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין, שְׁנֵיהֶם בַּעֲמִידָה, לְכַתְּחִלָּה. אֵיזֶהוּ גְמַר דִּין, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב; וְהָעֵדִים, לְכַתְּחִלָּה, לְעוֹלָם בַּעֲמִידָה. הַגָּה: וַעֲמִידָה עַל יְדֵי סְמִיכָה מִקְרֵי שַׁפִּיר עֲמִידָה לְעִנְיַן זֶה (רִיבָ"שׁ סִימָן רס"ו). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן כ"ח.

תַּלְמִיד חָכָם וְעַם הָאָרֶץ שֶׁבָּאוּ לָדוּן, מוֹשִׁיבִין אֶת הֶחָכָם, וְאוֹמְרִים לְעַם הָאָרֶץ: שֵׁב; וְאִם לֹא יָשַׁב, אֵין מַקְפִּידִין בְּכָךְ. הַגָּה: תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּא לְדִין, מֻתָּר לַעֲמֹד לְפָנָיו וְלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁיִּסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ (רַ"ן פֶּרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת).

כְּבָר נָהֲגוּ כָּל בָּתֵּי דִינֵי יִשְׂרָאֵל לְאַחַר הַתַּלְמוּד, שֶׁמּוֹשִׁיבִין בַּעֲלֵי דִינִים וְגַם הָעֵדִים, כְּדֵי לְהָסִיר הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לְהַעֲמִיד מִשְׁפְּטֵי הַדָּת עַל תִּלָּם.

אִם הַתּוֹבְעִים רַבִּים וְהַנִּתְבָּע אוֹמֵר: אֲנִי חָפֵץ שֶׁיֵּשְׁבוּ אוֹהֲבַי וּקְרוֹבַי אֶצְלִי כְּשֶׁאֲנִי טוֹעֵן עִמָּכֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתַי, כִּי אַתֶּם הָרַבִּים, הַדִּין עִמּוֹ. (לָכֵן) וְהַשֻּׁתָּפִים יְבָרְרוּ לָהֶם אֶחָד מֵהֶם לִטְעֹן בִּשְׁבִיל כֻּלָּם, אוֹ יִטְעֹן כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ זֶה אַחַר זֶה וְגַם הַנִּתְבָּע לֹא יִקַּח אוֹהֲבָיו אֶצְלוֹ. (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קע"ו סָעִיף ל"ה).

אָסוּר לַדַּיָּן לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי בַּעַל דִּין הָאֶחָד שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁיּוֹדֵעַ הַדַּיָּן שֶׁיִּהְיֶה דַיָּן בַּדָּבָר, אֲבָל אִם שָׁמַע טַעֲנוֹת הָאֶחָד וְאַחַר כָּךְ נִתְרַצָּה הַשֵּׁנִי לָדוּן לְפָנָיו, מֻתָּר לִהְיוֹת דַּיָּן בַּדָּבָר (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי"ל קצ"ה). וְלֹא יִכְתֹּב שׁוּם חָכָם פְּסָק לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּינִין בְּדֶרֶךְ "אִם כֵּן", אוֹ שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ דַּעְתּוֹ בְּלֹא פְסָק, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם, שֶׁמָּא מִתּוֹךְ דְּבָרָיו יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר; גַּם מִשּׁוּם שֶׁאַחַר כָּךְ יִטְעֹן הַשֵּׁנִי בְּדֶרֶךְ אַחֵר וְיִצְטָרֵךְ לִכְתֹּב לְהֶפֶךְ, וְאִכָּא זִילוּתָא לֶחָכָם (תשו' מהרד"ך בית כ"ב ופסקי מהרא"י סי' רס"א וְרַשְׁבָּ"א בשו"ת וְרִיבָ"שׁ סִימָן קע"ט). וְכֵן הַבַּעַל דִּין מֻזְהָר עַל כָּךְ. וְתַלְמִיד שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִּין לִפְנֵי רַבּוֹ, לֹא יַקְדִּים לָבֹא קֹדֶם בַּעַל דִּינוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמַקְדִּים כְּדֵי לְסַדֵּר טַעֲנוֹתָיו שֶׁלֹּא בִפְנֵי חֲבֵרוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ עֵת קָבוּעַ לָבֹא לִלְמֹד לְפָנָיו, וּבָא הָעֵת הַהִיא, מֻתָּר.

לֹא יִהְיֶה הַדַּיָּן שׁוֹמֵעַ מִפִּי הַמְתֻרְגְּמָן. וְאִם הָיָה מַכִּיר בִּלְשׁוֹנָם וְשׁוֹמֵעַ טַעֲנוֹתֵיהֶם, אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ בִּלְשׁוֹנָם כָּל כָּךְ שֶׁיוֹדֵעַ לְהָשִׁיב לָהֶם לְהוֹדִיעָם פְּסַק הַדִּין, מֻתָּר לְהַעֲמִיד מְתֻרְגְּמָן. הַגָּה: עַיֵּן לְעֵיל סִימָן י"ג סָעִיף ג' אִם טוֹעֲנִין בִּכְתָב. אִם אֶחָד רוֹצֶה לִטְעֹן בְּלָשׁוֹן אַחֵר, וְהַשֵּׁנִי בְּלָשׁוֹן אַחֵר, אֵין אֶחָד יָכוֹל לָכֹף חֲבֵרוֹ. (מהרי"ו סִימָן ק"א).

צָרִיךְ הַדַּיָּן לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַבַּעֲלֵי דִינִים וְלִשְׁנוֹת אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אוֹמֶרֶת בְּנִי הַחַי" וְגוֹ' (מְלָכִים א' ג, כג), וּמַצְדִּיק הַדִּין בְּלִבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ חוֹתְכוֹ.

דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין וְלִבּוֹ נוֹקְפוֹ פֵּירוּשׁ, מַכֵּהוּ, וְנֶחְבָּט בְּקִרְבּוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא טוֹעֶה, לֹא יַחֲזִיק דְּבָרָיו לְהָבִיא רְאָיוֹת לְהַעֲמִידָם, שֶׁהוּא בּוֹשׁ לַחֲזֹר, אֶלָּא לְכָל הַצְּדָדִים יַחֲזֹר לְהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ. לֹא יֵעָשֶׂה הַדַּיָּן מֵלִיץ לִדְבָרָיו שֶׁל בַּעַל דִּין, אֶלָּא יֹאמַר מַה שֶּׁנִּרְאֶה לוֹ וְיִשְׁתֹּק, וְלֹא יְלַמֵּד לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין כְּלָל. אֲפִלּוּ הֵבִיא אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין עֵד אֶחָד, לֹא יֹאמַר לוֹ: אֵין מְחַיְּבִין מָמוֹן עַל פִּי עֵד אֶחָד, אֶלָּא יֹאמַר לַנִּטְעָן: הֲרֵי זֶה הֵעִיד עָלֶיךָ, עַד שֶׁיִּטְעֹן וְיֹאמַר: עֵד אֶחָד אֵינוֹ נֶאֱמָן עָלַי, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

רָאָה הַדַּיָּן זְכוּת לְאֶחָד מֵהֶם, וּבַעַל דִּין מְבַקֵּשׁ לְאָמְרוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵע לְחַבֵּר הַדְּבָרִים, אוֹ שֶׁרָאוּהוּ מִצְטַעֵר לְהַצִּיל עַצְמוֹ בְּטַעֲנוֹת אֱמֶת, וּמִפְּנֵי הַחֵמָה וְהַכַּעַס נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ, אוֹ נִשְׁתַּבֵּשׁ מִפְּנֵי הַסִכְלוּת, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְסַעֲדוֹ וְלַהֲבִינוֹ תְּחִלַּת הַדָּבָר, מִשּׁוּם "פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם" (מִשְׁלֵי לא, ח) ; וְצָרִיךְ לְהִתְיַשֵּׁב בְּדָבָר זֶה הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִים:

אֵין לַדַּיָּן לְרַחֵם בַּדִּין עַל דָּל; שֶׁלֹּא יֹאמַר: עָנִי הוּא זֶה וּבַעַל דִּינוֹ עָשִׁיר וְחַיָּב לְפַרְנְסוֹ, אֲזַכֶּנּוּ בַּדִּין וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. וְלֹא לְהַדֵּר פְּנֵי גָדוֹל; שֶׁאִם בָּאוּ לְפָנָיו עָשִׁיר וְחָכָם גָּדוֹל עִם עָנִי וְהֶדְיוֹט לֹא יְכַבְּדֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, שֶׁלֹּא יִסְתַּתְּמוּ דִּבְרֵי בַּעַל דִּינוֹ, וְלֹא יֹאמַר: הֵיאַךְ אֲחַיְּבֶנּוּ בַּדִּין וְנִמְצָא מִתְבַּיֵּשׁ אֶלָּא אֶפְטְרֶנּוּ וְאַחַר כָּךְ אֹמַר לוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ, אֶלָּא יַחְתֹּךְ הַדִּין מִיָּד לַאֲמִתּוֹ. וְאִם בָּאוּ לְפָנָיו אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד רָשָׁע, לֹא יֹאמַר: זֶה רָשָׁע וְחֶזְקָתוֹ מְשַׁקֵּר וְזֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ אַטֶּה הַדִּין עַל הָרָשָׁע, אֶלָּא לְעוֹלָם יִהְיוּ שְׁנֵי בַּעֲלֵי הַדִּין בְּעֵינָיו כִּרְשָׁעִים, וּבְחֶזְקַת שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם טוֹעֵן שֶׁקֶר, וְיָדוּן לְפִי מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לוֹ מִן הַדְּבָרִים; וּכְשֶׁיִּפָּטְרוּ מִלְּפָנָיו יִהְיוּ בְּעֵינָיו כִּכְשֵׁרִים, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין; וְיָדוּן כָּל אֶחָד לְכַף זְכוּת:

צָרִיךְ הַדַּיָּן לִפְסֹק הַדִּין מִיָּד אַחַר שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ. שֶׁאִם מְעַנֶּה אֶת הַדִּין וּמַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים הַבְּרוּרִים כְּדֵי לְצַעֵר אֶחָד מֵהַבַּעֲלֵי הַדִּינִים, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל" (וַיִּקְרָא יט, טו).

כְּשֶׁאֶחָד מִבַּעֲלֵי דִינִים מְגַזֵּם לַחֲבֵרוֹ בִּפְנֵי הַדַּיָּן וְאוֹמֵר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ תִּתְחַיֵּב לִי בַּדִּין, אִם אֵין הַדִּין כָּךְ, צָרִיךְ הַדַּיָּן לוֹמַר לוֹ: שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר. הַגָּה: בַּעַל דִּין שֶׁתָּבַע חֲבֵרוֹ בְּעַד דָּבָר מוּעָט, וְהַדַּיָן רוֹאֶה שֶׁיִּתְחַיֵּב לוֹ עַל פִּי הַדִּין יוֹתֵר מִמַּה שֶׁתָּבַע, אֵין לוֹ לַדַּיָּן לִפְסֹק יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁתָּבַע; וְאִם פָּסַק לוֹ יוֹתֵר, הָוֵי טָעוּת בַּדִּין, וְחוֹזֵר. (דַּעַת עַצְמוֹ מפ"ק דב"ב רוּנְיָא אַקְפֵהּ רַבִינָא וכו', וכ"כ הָרִיבָ"שׁ בְּסִימָן רכ"ז).