חושן משפט סימן טז

אָמַר אֵחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין: יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, נוֹתְנִין לוֹ זְמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם פּוֹסְקִין הַדִּין, וְצָרִיךְ לְשַׁלֵּם (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק זֶה בּוֹרֵר). וְאִם מְבִיאָן אַחַר כָּךְ, יִסְתֹּר הַדִּין, וְאִם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְבֵית דִּין שֶׁפְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הֵם עֵדִים בַּדָּבָר וְהִרְחִיקוּ נְדוֹד, נוֹתְנִים לוֹ זְמַן עַד שֶׁיּוּכַל לְהָבִיא. וְהוּא הַדִּין אִם יָדוּעַ לְבֵית דִּין שֶׁיּוּכַל לְבָרֵר דְּבָרָיו תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים, אֵין נוֹתְנִין לוֹ זְמַן לְבַטָּלָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיטְבָ"א) וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן צ"ח סָעִיף ד'

הָא דְיָהֲבֵי זְמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם, דַּוְקָא כְּשֶׁתְּבָעוּהוּ תְּחִלָּה בְּלֹא רְאָיָה וְחִיְּבוּהוּ בֵּית דִּין שֶׁיִּשָּׁבַע, וְזֶה טוֹעֵן: יֵשׁ לִי רְאָיָה וְאֵינָהּ מְצוּיָה עַתָּה בִּיָדִי וְאֵינִי רוֹצֶה לְקַבֵּל שְׁבוּעָתוֹ, אָז נוֹתְנִין לוֹ זְמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל אִם טָעַן תְּחִלָּה: יֵשׁ לִי רְאָיָה וְאֵינָהּ מְצוּיָה עַתָּה בְּיָדִי, מַה צֹּרֶךְ לִתֵּן לוֹ זְמַן, לִכְשֶׁיָּבִיא יָשִׁיב לוֹ הַנִּתְבָּע, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יָבִיא לֹא יָשִׁיב לוֹ טַעֲנָה. וְאִם חָזַר וְאָמַר: אֵין לִי רְאָיָה, יָשִׁיב לוֹ בְּלֹא רְאָיָה; יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁנִּשְׁבָּע וְנִפְטָר וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לְהָבִיא עוֹד רְאָיָה. הַגָּה: וְאִם הַנִּתְבָּע מְבַקֵּשׁ זְמַן כְּדֵי לְהָשִׁיב עַל טַעֲנַת הַתּוֹבֵעַ, אִם נִרְאֶה לְבֵית דִּין שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא דְחִיָּה, אֵין נוֹתְנִין לוֹ זְמַן, וְצָרִיךְ לְהָשִׁיב מִיָּד. אֲבָל אִם נִרְאֶה לְבֵית דִּין שֶׁצָּרִיךְ זְמַן כְּדֵי לַחֲשֹׁב וְלָשִׂים לִבּוֹ עַל דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ, נוֹתְנִין לוֹ זְמַן כְּפִי הַצֹּרֶךְ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א). אֲבָל אִם כָּתַב בַּשְּׁטָר שֶׁיִּפְרַע לוֹ בְּלִי דְחִיָּה, כָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיטְבָ"א).

טָעַן אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִינִים: יֵשׁ לִי זְכוּת בְּעֵדִים אוֹ בִּרְאָיָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּיַד מִי הוּא, חַיָּב הַדַּיָּן לְהָטִיל חֵרֶם עַל כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת, בְּעֵדִים אוֹ בִּרְאָיָה, שֶׁיּוֹדִיעַ לַדַּיָּן; אֲפִלּוּ אִם הַזְּכוּת שֶׁל הָעֵדִים וְהָרְאָיָה יוֹדֵעַ בָּהֶם מִי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, חַיָּב לְהַגִּיד. הַגָּה: וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ע"א סָעִיף ז' וְח' כֵּיצַד נוֹתְנִים חֵרֶם. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן צ"ב סָעִיף ו' אִם טוֹעֵן שֶׁכְּנֶגְדּוֹ הוּא פָּסוּל לִשָּׁבֵע, אִם נוֹתְנִים חֵרֶם עַל זֶה.

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: שְׁטָר שֶׁבְּיָדְךָ זְכוּת יֵשׁ לִי בוֹ, אִם הַלָּה מוֹדֶה שֶׁיֵּשׁ לָזֶה בּוֹ זְכוּת, חַיָּב לְהוֹצִיאוֹ בְּבֵית דִּין, וּבֵית דִּין יַעְתִּיקוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ מִזְּכוּתוֹ. אֲבָל אִם הֲלָה אוֹמֵר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ שְׁטָר שֶׁיְּהֵא בּוֹ שׁוּם זְכוּת לָזֶה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהַרְאוֹת שְׁטָר לְשׁוּם אָדָם. אֲבָל אִם יִרְצֶה זֶה לְהַחֲרִים חֵרֶם סְתָם לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת בּוֹ, (מִי) שֶׁיַּרְאֶנּוּ, יַחֲרִים. וְאִם טָעַן זֶה בְּוַדַּאי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַשְּׁטָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת בּוֹ הוּא אֶצְלוֹ, הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע הֶסֵת שֶׁאֵינוֹ אֶצְלוֹ.

הַמּוֹצִיא שְׁטָר עַל חֲבֵרוֹ, וְהַלָּה טוֹעֵן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִיּוּף וְשָׁאַל שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ הַטְפָּסַת הַשְּׁטָר כְּדֵי לְדַקְדֵּק בּוֹ, נוֹתְנִים לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ: בְּלֹא טְפִיסַת טֹפֶס מִזֶּה הַשְּׁטָר: