שולחן ערוך בספריא
  1. א
    הַיּוֹרֵד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְלָקַט פֵּרוֹתָיו, בַּעַל הַשָּׂדֶה טוֹעֵן: שֶׁבְּגָּזֵל לְקָחָם, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁמְּכָרָם לוֹ, נֶאֱמָן בִּשְׁבוּעַת הֶסֵת, אֲפִלּוּ יֵשׁ עֵדִים שֶׁלִּקְּטָן.
  2. ב
    אִם אֵין בַּעַל הַשָּׂדֶה וְהָאִילָן כָּאן, וְאָמַר אֶחָד: אֵלֵךְ וְאֶלְקֹט פֵּרוֹת הָאִילָן וְהַשָּׂדֶה שֶׁל פְּלוֹנִי שֶׁמְּכָרָם לִי, אֵין בֵּית דִּין צְרִיכִין לְמָנְעוֹ. וְאִם בָּאוּ הַבְּעָלִים קֹדֶם שֶׁלִּקְּטָם, מְעַכְּבִים עַל יָדוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם לִקְּטָם כְּבָר, אִם טוֹעֵן שֶׁמָּכַר לוֹ גוּף הַשָּׂדֶה, אֵינוֹ נֶאֱמָן אַף עַל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ שְׁטָר וְלֹא חֶזְקַת ג' שָׁנִים.
  3. ג
    הָאוֹמֵר: אֵלֵךְ וְאֶכְרֹת אִילָנוֹת שֶׁל פְּלוֹנִי, בֵּית דִּין מוֹחִין בְּיָדוֹ: