חושן משפט סימן קכז

הָאִישׁ שֶׁלָּוָה מֵאִשְׁתּוֹ וְאַחַר כָּךְ גֵּרְשָׁהּ, אוֹ לָוָה מֵעַבְדּוֹ וְאַחַר כָּךְ שִׁחְרְרוֹ, אֵין לָהֶם עָלָיו כְּלוּם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וְכָל מַה שֶּׁהוּא בְּיַד הָאִשָּׁה הוּא בְּחֶזְקַת בַּעְלָהּ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא מִנְּדוּנְיָתָהּ. וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֵזְר סִימָן פ"ו.

הַלּוֶֹה מִגֵּר וּבָנָיו עִמּוֹ, וָמֵת, לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו, וְאִם הֶחֱזִיר אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיְתָה הוֹרָתָן וְלֵדָתָן שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה; אֲבָל אִם הָיְתָה הוֹרָתָן שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָן בִּקְדֻשָּׁה, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ: