חושן משפט סימן יב

שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ לְדִין, אֶחָד רַךְ וְאֶחָד קָשֶׁה, עַד שֶׁלֹּא תִשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם, אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶם. אֵינִי נִזְקָק לָכֶם, שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב הַקָּשֶׁה וְנִמְצָא רוֹדֵף אַחַר הַדַּיָּן. אֲבָל מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְתֵדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר: אֵינִי נִזְקָק לָכֶם. וְאִם הָיָה מְמֻנֶּה לָרַבִּים, חַיָּב לְהִזָּקֵק לָהֶם. הַגָּה: וְכֵן אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם חֲזָקִים, צָרִיךְ לִזָּקֵק לָהֶם (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י רֵישׁ סַנְהֶדְרִין וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת). וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב, דְּמִכָּל מָקוֹם נוֹהֲגִין עַכְשָׁיו שֶׁלֹּא לִמְחוֹת בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ סַכָּנָה בַּדָּבָר, שֶׁלֹּא יִמְסְרֶנּוּ לַמַּלְכוּת (מהרי"ו).

מִצְוָה לוֹמַר לְבַעֲלֵי דִינִים בַּתְּחִלָּה: הַדִּין אַתֶּם רוֹצִים אוֹ הַפְּשָׁרָה; אִם רָצוּ בִפְשָׁרָה, עוֹשִׂים בֵּינֵיהֶם פְּשָׁרָה. וּכְשֵׁם שֶׁמֻּזְהָר שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת הַדִּין, כָּךְ מֻזְהָר שֶׁלֹּא יַטֶּה הַפְּשָׁרָה לְאֶחָד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ. וְכָל בֵּית דִּין שֶׁעוֹשֶׂה פְּשָׁרָה תָּמִיד הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, קֹדֶם גְּמַר דִּין, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְיוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, מִצְוָה לִבְצֹעַ. אֲבָל אַחַר שֶׁגָּמַר הַדִּין וְאָמַר: אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶם. אֲבָל אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ דַיָּן, רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶם שֶׁלֹּא בְמוֹשַׁב דִּין הַקָּבוּעַ לְמִשְׁפָּט. וְאִם חִיְּבוּ בֵּית דִּין שְׁבוּעָה לְאֶחָד מֵהֶם, רַשַּׁאי הַבֵּית דִּין לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶם כְּדֵי לִפָּטֵר מֵעֹנֶשׁ שְׁבוּעָה. וְאֵין בֵּית דִּין יְכוֹלִין לָכֹף לִכָּנֵס לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִן הָרָאוּי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר"י וּבְשֵׁם הָרֹא"שׁ). וְיֵשׁ חוֹלְקִים (מָרְדְּכַי פֶּרֶק ב' דִּמְצִיעָא).

מֻתָּר לְבֵית דִּין לְוַתֵּר בְּמָמוֹן הַיְתוֹמִים חוּץ מִן הַדִּין, כְּדֵי לְהַשְׁקִיטָם מִמְּרִיבוֹת.

יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד בֵּית דִּין לִגְזֹר וּלְהַחֲרִים שֶׁתִּתְקַיֵּם הַפְּשָׁרָה, וְשֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַיְתוֹמִים לִמְחוֹת כְּשֶׁיַּגְדִּילוּ.

יֵשׁ כֹּחַ לַדַּיָּן לַעֲשׂוֹת דִּין כְּעֵין פְּשָׁרָה, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַדָּבָר יָכוֹל לְהִתְבָּרֵר. וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהוֹצִיא הַדִּין חָלוּק מִתַּחַת יָדוֹ בְּלִי גְּמָר.

אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרַצּוּ הַבַּעֲלֵי דִינִין בִּפְשָׁרָה בְּבֵית דִּין, יְכוֹלִים לַחֲזֹר בָּהֶם כָּל זְמַן שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדָם. דְּפְּשָׁרָה צְרִיכָה קִנְיָן, אֲפִלּוּ בִּשְׁלֹשָׁה; אֲבָל אִם קָנוּ מִיָּדָם, אֵין יְכוֹלִים לַחֲזֹר בָּהֶם אֲפִלּוּ בְּיָחִיד; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא בִּשְׁנַיִם. הַגָּה: וְקִנְיָן לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא הוּא הַדִּין אִם נָתַן שְׁטָר עָלָיו (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת רִיטְבָ"א), אוֹ אֶחָד מִשְּׁאָר דַּרְכֵי הַקְּנִיָּה (רַשְׁבָּ"א בִּתְשׁוּבַת שְׁאֵלָה). יֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁמְּקַבֵּל קִנְיָן עַל הַפְּשָׁרָה צָרִיךְ לְהַקְנוֹת לוֹ הַחֵפֶץ, שֶׁלֹּא יְהֵא קִנְיַן דְּבָרִים (מָרְדְּכַי) ; כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן רֵישׁ סִימָן ר"ג.

מְחִילָה, אֵינָהּ צְרִיכָה קִנְיָן וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רמ"א.

שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ פַּשְׁרָנִים בְּקִנְיָן וּקְנָס חֲמִשִּׁים, וְאַחַר הַפְּשָׁרָה אָמַר אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִינִים: אֲשַׁלֵּם הַקְּנָס וְלֹא אֲקַיֵּם הַפְּשָׁרָה, אֵין בִּדְבָרָיו כְּלוּם.

אִם טוֹעֵן הַבַּעַל דִּין שֶׁלֹּא קָבְעוּ עָלָיו זְמַן הַפַּשְׁרָנִים שֶׁגָּזְרוּ עָלָיו לַעֲשׂוֹת, וְשֶׁהוּא יַעֲשֶׂה כְּשֶׁיִּזְדַּמֵּן, אֵין דְּבָרָיו כְּלוּם, אֶלָּא יַעֲשֶׂה מִיָּד:

אִם רְאוּבֵן הִפְחִיד אֶת שִׁמְעוֹן לְמָסְרוֹ, אִם לֹא יִתֵּן לוֹ מָמוֹן שֶׁהָיוּ דָנִין עָלָיו, וְאֵין לוֹ בּוֹ זְכוּת כְּפִי הַדִּין, וְעָשׂוּ פְשָׁרָה בְּקִנְיָן וּבִטּוּל מוֹדָעָא, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

שְׁנַיִם חֲלוּקִים בְּבִנְיָן שֶׁבַּקַּרְקַע, וּפִשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם בְּלֹא קִנְיָן, כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם וּבָנָה זֶה קְצָת וְזֶה קְצָת כְּדִבְרֵי הַפַּשְׁרָנִים, אֵינָם יְכוֹלִים לַחֲזֹר בָּהֶם.

פְּשָׁרָה בְּלֹא קִנְיָן וְקִבֵּל הַנִּתְבָּע גְּזֵרָתָם וְעָשָׂה שְׁטָר, הֵן בִּלְשׁוֹן הוֹדָאָה הֵן בִּלְשׁוֹן חִיּוּב, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ:

הַכּוֹפֵר בְּפִקָּדוֹן, וְנִתְפַּשֵּׁר עִמּוֹ וּמָחַל לוֹ, וְאַחַר כָּךְ מָצָא עֵדִים, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁנִּתְפַּשֵּׁר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ רְאָיָה אוֹ שְׁטָר, וְאַחַר כָּךְ מָצָא:

דִּין פְּשָׁרָה בְּטָעוּת, יִתְבָּאֵר בְּסוֹף סִימָן כ"ה.

מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעָה לַחֲבֵרוֹ, וּפִיְּסוֹ הַתּוֹבֵעַ לִמְחֹל לוֹ, וְאָמַר לוֹ: יְהִי כִדְבָרְךָ, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

אִם רַבִּים הֵם הַפַּשְׁרָנִים, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיַּסְכִּימוּ כֻּלָּם.

פְּשָׁרָה בְּלֹא קִנְיָן, וְנָתְנוּ מַשְׁכּוֹן בְּיַד הַפַּשְׁרָנִים, אֵינוֹ כְּלוּם, אֶלָּא אִם כֵּן אָמְרוּ: "דְּלָא כְאַסְמַכְתָּא" אוֹ "מֵעַכְשָׁיו". וְאִם הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן שְׁטָר חוֹב, אֵינוֹ כְלוּם.

צְרִיכִים הַדַּיָּנִים לְהִתְרַחֵק בְּכָל הַיְכֹלֶת שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם לָדוּן דִּין תּוֹרָה.