חושן משפט סימן קה

הַלּוֶֹה שֶׁחַיָּב לִשְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר, וְאֵין לוֹ כְּדֵי לִפְרֹעַ לְכֻלָּם, וְקָדַם אָדָם אֶחָד וְתָפַס מֵהַמִּטַּלְטְלִים שֶׁל לֹוֶה כְּדֵי לִזְכּוֹת לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי חוֹבוֹת, לֹא זָכָה, שֶׁכָּל הַתּוֹפֵס לְבַעַל חוֹב בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹב לַאֲחֵרִים, לֹא קָנָה, וַאֲפִלּוּ עֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ וְכָתַב לוֹ הַרְשָׁאָה. אֲבָל אַפּוֹטְרוֹפּוֹס קָנָה, דְּיַד בְּעָלִים הוּא.

אִם הַלּוֶֹה חַיָּב גַּם לַתּוֹפֵס, זָכָה בִּתְפִיסָתוֹ; מִגּוֹ דְּאִי בָעֵי זָכִי לְנַפְשֵׁהּ, זָכִי לְחַבְרֵהּ.

אִם הַלּוֶֹה אָמַר לְאָדָם אֶחָד: זְכֵה בְּחֵפֶץ זֶה לִפְלוֹנִי, אוֹ: תֵּן מָנֶה זֶה לִפְלוֹנִי, זָכָה לוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵין הַזּוֹכֶה מַכִּיר לְאוֹתוֹ פְלוֹנִי. וְאֵין אֶחָד מִבַּעֲלֵי חוֹבוֹת יְכוֹלִים לִגְבּוֹת מֵאֵלּוּ, שֶׁכְּבָר זָכָה בָּהֶם אַחֵר:

אִם אֵין עָלָיו חוֹב לַאֲחֵרִים, זָכָה הַתּוֹפֵס לַבַעַל חוֹב. וְדַוְקָא בְּמָקוֹם דְּאִכָּא פְּסֵידָא לַבַעַל חוֹב, כְּגוֹן שֶׁהוּא גַבְרָא דְמַפְסִיד נִכְסֵי אוֹ שֶׁהֶעֱנִי וְיָרַד מִנְּכָסָיו. וַאֲפִלּוּ תּוֹךְ זְמַן מְהַנְּיָא תְּפִיסָה, אִם אֵין לוֹ נְכָסִים אֲחֵרִים וְיַפְסִיד הַמַּלְוֶה אִי לָאו הַךְ תְּפִיסָה. וְדַוְקָא דְּנָקִיט בַּעַל חוֹב שְׁטָרָא בְּיָדֵהּ, דְּיָכוֹל הַשְׁתָּא לְקַיְּמוֹ; אֲבָל אִי לֵית לֵהּ רְאָיָה, וְהַלּוֶֹה מַכְחִישׁ, מְהַדְּרֵי מָמוֹנָא לְמָרֵהּ, וְלֹא מָצִי לְמֵימַר: קִבְעוּ לִי זְמַן דְּמַיְתִינָא רְאָיָה:

הַתּוֹפֵס לְבַעַל חוֹב בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ חָב לַאֲחֵרִים, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). אִם יֹאמַר הַלּוֶֹה לַתּוֹפֵס: קַבֵּל עָלֶיךָ אַחֲרָיוּת בְּפֵרוּשׁ אוֹ הַחֲזֵר לִי מַה שֶּׁתָּפַסְתָּ דְּלָא מְהֵימַנְתְּ לִי, שׁוֹמְעִין לוֹ.

נִפְקָד שֶׁתָּפַס בַּפִּקָּדוֹן לְתָפְסוֹ לְבַעַל חוֹב בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ חָב לַאֲחֵרִים, מוֹעִיל לוֹ תְּפִיסָתוֹ לְעִנְיָן זֶה שֶׁאִם מֵת הַמַּפְקִיד אֵינוֹ נַעֲשָׂה מִטַּלְטְלִים אֵצֶל בָּנָיו; וּשְׁבִיעִית אֵינָהּ מְשַׁמַּטְתּוֹ; וְאִם נְתָנוֹ בְּאַגָּב (פֵּרוּשׁ, אַגַּב קַרְקַע) אוֹ בְּקִנְיָן סוּדָר אוֹ בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע (לְאַחֵר), אֵינוֹ נָתוּן. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵין בַּעַל חוֹב כָּאן, אֵין הַנִּפְקָד יָכוֹל לְעַכֵּב הַפִּקָּדוֹן בִּשְׁבִילוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם הַלּוֶֹה מוֹדֶה; שֶׁהַדִּין נוֹתֵן בְּכָל פִּקָּדוֹן לְהַחֲזִירוֹ לְמִי שֶׁהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ, וְאִם יֵשׁ לַאֲחֵרִים זְכוּת בּוֹ הֲרֵי הַדִּין בֵּינֵיהֶם. וְאִם מְסָרוֹ הַנִּפְקָד לְיַד מַלְוֶה, פָּטוּר, וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה שׁוֹמֵר שָׂכָר. דְּהָא אַף אִם הָיָה מַחֲזִירוֹ לַמַּפְקִיד הוּא הָיָה צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לַמַּלְוֶה (טוּר ס"ה).