שולחן ערוך בספריא
  1. א
    לֹוֶה שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם, קִבְעוּ לִי זְמַן כְּדֵי שֶׁאֶלְוֶה מֵאַחֵר אוֹ אֲמַשְׁכֵּן אוֹ אֶמְכֹּר וְאָבִיא מָעוֹת, קוֹבְעִין לוֹ זְמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם. הַגָּה: וְאִם נִרְאֶה לַדַּיָּן שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם, יוֹסִיף לוֹ, וְאִם אֵינוֹ צָרִיךְ כָּל כָּךְ, יִפְחֹת לוֹ (טוּר בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרִי"ף). וְאִם אָמַר הַתּוֹבֵעַ שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ לְדַרְכּוֹ וְלֹא יוּכַל לְהַמְתִּין עַל הַזְּמַן, אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ שֶׁיַּמְתִּין עַד הַזְּמַן (שָׁם תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל פ' סִימָן ג'), וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִתֵּן מַשְׁכּוֹן, שֶׁאִלּוּ הָיוּ שָׁם מִטַּלְטְלִים מִיָּד הָיוּ בֵּית דִּין גּוֹבִים מֵהֶם. וְאִם רָצָה הַמַּלְוֶה לְהַחֲרִים עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת אוֹ מִטַּלְטְלִים, וּמַפְלִיג אוֹתוֹ בִּדְבָרִים, הֲרֵי זֶה מַחֲרִים; וְאֵין מְחַיְּבִים הַלּוֶֹה לְהָבִיא עָרֵב עַד שֶׁיִּתֵּן, אֶלָּא אִם כֵּן נִרְאֶה לַדַּיָּן שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַבְרִיחַ אוֹ יִשָּׁמֵט. הַגָּה: וְדַוְקָא לְפֵרָעוֹן נוֹתְנִים זְמַן, אֲבָל אֵין נוֹתְנִין זְמַן לִשְׁבוּעָה, אֶלָּא בְּיוֹם הַכְּנִיסָה הָרִאשׁוֹן יֵשׁ לוֹ לִשָּׁבַע (מָרְדְּכַי פֶּרֶק בַּתְרָא דב"מ). וְכֵן אֵין נוֹתְנִין זְמַן לִשְׁאַר דְּבָרִים שֶׁשִּׁעְבֵּד אָדָם עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר לִזְמַן פְּלוֹנִי, בִּקְנָס, מִיָּד שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן נִתְחַיֵּב בַּקְּנָס, אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁנִּתְחַיֵּב (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א אֶלֶף תתקל"ג).
  2. ב
    יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַקּוֹבֵעַ זְמַן לְפִרְעוֹן חוֹבוֹ וְהִגִּיעַ הַזְּמַן אֵין נוֹתְנִים לוֹ זְמַן אַחֵר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם לָזֶה נוֹתְנִים זְמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ בָּא וּתְבָעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם קוֹדֶם הַזְּמַן, מִכָּל מָקוֹם צְרִיכִים לִתֵּן לוֹ שְׁלֹשִׁים מִיּוֹם הַזְּמַן (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַנַּ"ל).
  3. ג
    שָׁלְמוּ הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם וְלֹא הֵבִיא, בֵּית דִּין כּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא מִיָּד עַל נְכָסָיו, וְאִם לֹא יִמָּצְאוּ לוֹ נְכָסִים, אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם יֹאמַר: אֵינִי רוֹצֶה לְשַׁלֵּם, כּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא עַל נְכָסָיו, וְאִם אֵין מוֹצְאִים לוֹ נְכָסִים מַתְרִין בּוֹ בה"ב, וְאַחַר כָּךְ מְנַדִּין אוֹתוֹ וְעוֹמֵד (בְּנִדּוּיוֹ) עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ אוֹ עַד שֶׁיִּטְעֹן שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם וְיִשָּׁבַע עַל זֶה. וְאִם עָמַד בְּנִדּוּיוֹ ל' יוֹם וְלֹא תְבָעוֹ לְהַתִּיר נִדּוּיוֹ, מְנַדִּין אוֹתוֹ ל' יוֹם, וְאִם עָמַד בָּהֶם מַחֲרִימִים אוֹתוֹ. וּמִשְׁפְּטֵי הַנִּדּוּי וְהַחֵרֶם נִתְבָּאֵר בְּטוּר יוֹרֶה דֵעָה סִימָן של"ד.