אורח חיים סימן תקיח

אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא שׁוּם דָּבָר בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ עַכּוּ"ם. הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לִשְׁלֹחַ לוֹ עַל יְדֵי עַכּוּ"ם, כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר מַשְׁכּוֹן לְעַכּוּ"ם אַלָּם, וְכַדּוֹמֶה לָזֶה (מָרְדְּכַי ספ"ק דְּבֵיצָה וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס' פ"ק דִּכְתֻבּוֹת).

לָקַח עֵץ שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְשִׁפּוּד וְצָלָה בּוֹ בָּשָׂר, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ אַחַר כָּךְ, שֶׁאֵינוֹ כְּלִי, אֶלָּא שׁוֹמְטוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּקֶרֶן זָוִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזֹּקוּ בּוֹ, אֲפִלּוּ אֵין עָלָיו בָּשָׂר כְּלָל. הַגָּה: וּלְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ מֻתָּר לְטַלְטֵל הַכֹּל, אֲפִלּוּ מֻקְצֶה (רַמְבַּ"ם פ"א וּמָרְדְּכַי ר"פ בַּכֹּל מְעָרְבִין).

מֻתָּר לְטַלְטֵל סֻלָּם שֶׁל שׁוֹבָךְ מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים; אֲבָל סֻלָּם שֶׁל עֲלִיָּה, אָסוּר בְּטִלְטוּל.

לְהוֹצִיא גְּרָף שֶׁל רְעִי וּלְהַחֲזִירוֹ, כְּדִינוֹ בְּשַׁבָּת כָּךְ דִּינוֹ בְּיוֹם טוֹב וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ש"ח (סָעִיף ל"ה).

בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה בְּיוֹם טוֹב, אִם הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב הֲרֵי זֶה מְחַתְּכָהּ לַכְּלָבִים; וְאִם לֹא הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה חוֹלָה, הֲרֵי זֶה מֻקְצֶה וְלֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.

מַתְחִילִין בַּעֲרֵמוֹת הַתֶּבֶן, אִם הִיא תִּבְנָא סַרְיָא (פי' סְרוּחָה) וְאִית בֵּיהּ קוֹצִים, שֶׁעוֹמֵד לְהַסָקָה.

נוֹטְלִים עֵצִים הַסְמוּכִים לְדָפְנֵי הַסֻכָּה וּמַסִיקִין בָּהֶם. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִם זָרַק חֲבִילוֹת עַל הַסְּכָךְ, דְּאֵינָן בְּטֵלוֹת לְגַבֵּי הַסְּכָךְ אִם דַּעְתּוֹ לְהַסִּיקָן מֻתָּר לִטְּלָן מִשָּׁם.

בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵּרוֹת מוּכָנִים וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת.