אורח חיים סימן תקיז

לוֹמַר לְחֶנְוָנִי לָתֵת לוֹ בֵּיצִים אוֹ אֱגוֹזִים אוֹ שְׁאָר מִינֵי מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, דִּינוֹ בְּיוֹם טוֹב כְּמוֹ בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן שכ"ג (סָעִיף ד'). וְאִם הוּא עַכּוּ"ם, אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁבְּמִינוֹ בִּמְחֻבָּר אוֹ שֶׁבְּמִינוֹ מְחֻסַר צֵידָה, אֶלָּא אִם כֵּן נִכָּר בָּהֶם שֶׁלֹּא נִלְקְטוּ וְשֶׁלֹּא נִצּוֹדוּ הַיּוֹם; וְכֵן לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ בֵּיצִים, שֶׁמָּא נוֹלְדוּ הַיּוֹם; אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְחֻבָּר וְלֹא מִשּׁוּם צֵידָה וְלֹא מִשּׁוּם נוֹלָד, מֻתָּר לִקַּח מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ הוּבָא הַיּוֹם מִחוּץ לַתְּחוּם; וְכֵן קֶמַח שֶׁנִּטְחַן הַיּוֹם, בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ עַכּוּ"ם, מֻתָּר לִקַּח מִמֶּנּוּ דְּאַדַּעְתָּא דְּעַכּוּ"ם טָחְנֵי לֵיהּ; וְהוּא הַדִּין לִקַּח מִמֶּנּוּ פַּת שֶׁאָפָה בּוֹ בַּיּוֹם וְכֵן אִם נֶאֱפָה בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו (בֵּית יוֹסֵף).

יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְעַכּוּ"ם מִבְּעוֹד יוֹם: תִּקְנֶה לִי יוֹנִים לְמָחָר, לֹא יָפֶה עוֹשֶׂה, אֲבָל אִם עָשָׂה כְּבָר מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶם בְּיוֹם טוֹב, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ מַפְרִיחִין; אֲבָל אִם רָגִיל בְּכָךְ, אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶם דְּאֵין זֶה חָשׁוּב דִּיעֲבַד; כֵּיוָן שֶׁרָגִיל בְּכָךְ.

לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כָּל זֶה יַיִן, דִּינוֹ בְּיוֹם טוֹב כְּמוֹ בְּשַׁבָּת. הַגָּה: כִּדְאִיתָא סִימָן שכ"ג. וְהוּא הַדִּין דְּאָסוּר לְהַטִּיל גּוֹרָלוֹת בְּיוֹם טוֹב כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, כִּדְאִיתָא לְעֵיל סִימָן שכ"ב (סעי' ו').

לֹא יָמֹד אָדָם שְׂעוֹרִים לִתֵּן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ, אֶלָּא מְשַׁעֵר וְנוֹתֵן לָהּ.