אורח חיים סימן תקטז

מֻתָּר לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ בְּיוֹם טוֹב בְּהֵמָה, חַיָּה וְעוֹף אֲפִלּוּ חַיִּים, וְיֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְּבוּאָה, לְפִי שֶׁמְּחֻסֶרֶת טְחִינָה שֶׁהִיא מְלָאכָה הָאֲסוּרָה בְּיוֹם טוֹב.

כָּל דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לִשְׁלֹח בְּיוֹם טוֹב, לֹא יְשַׁלְּחֶנּוּ בְּשׁוּרָה דְּהַיְנוּ שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם אוֹ יוֹתֵר זֶה אַחַר זֶה נוֹשְׂאִים כֻּלָּם מִין אֶחָד; אֲבָל אִם כָּל אֶחָד נוֹשֵׂא מִין אַחֵר, מֻתָּר.

מְשַׁלְּחִים כֵּלִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם תְּפוּרִים, שֶׁהֵם רְאוּיִם לִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהֶם כִּלְאַיִם, אִם הֵם קָשִׁים; וּמְשַׁלְּחִין תְּפִלִּין, כֵּיוָן שֶׁרְאוּיִים לַהֲנִיחָם בַּחֹל. הַגָּה: וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר לְשָׁלְחָן (בֵּית יוֹסֵף).