שולחן ערוך בספריא
  1. א
    כָּל מְלָאכָה הָאֲסוּרָה בְּשַׁבָּת אֲסוּרָה בְּיוֹם טוֹב, חוּץ מִמְּלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ, וְחוּץ מֵהוֹצָאָה וְהַבְעָרָה וְכֵן מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם מֵאֶתְמוֹל. הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין אֲפִלּוּ בְּאֹכֶל נֶפֶשׁ עַצְמוֹ כָּל שֶׁאֵינוֹ מֵפִיג טַעַם כְּלָל, אִם עֲשָׂאוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב (אוֹר זָרוּעַ וּמַהֲרִי"ל); מִיהוּ אִם לֹא עֲשָׂאוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְיֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ יוֹם טוֹב, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יְדֵי שִׁנּוּי (סְמַ"ג וְרַ"ן).
  2. ב
    קְצִירָה וּטְחִינָה וּבְצִירָה, וּסְחִיטָה וְצֵידָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ, אֲסָרוּם חֲכָמִים.
  3. ג
    אֵין מוֹצִיאִין מַשָּׁא עַל הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב.
  4. ד
    מֻקְצֶה, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר בְּשַׁבָּת הִחְמִירוּ בּוֹ בְּיוֹם טוֹב וַאֲסָרוּהוּ. הַגָּה: וְיֵשׁ מַתִּירִין מֻקְצֶה אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב (טוּר בְּשֵׁם פּוֹסְקִים); אֲבָל נוֹלַד אָסוּר, לְדִבְרֵיהֶם, אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְכָל מֻקְצֶה שֶׁאֵינוֹ בַּעֲלֵי חַיִּים, כְּגוֹן אוֹצָר שֶׁל פֵּרוֹת וְעֵצִים, סַגֵּי כְּשֶׁיֹּאמַר: מִכָּאן אֲנִי נוֹטֵל, וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ"ד ח"ג). וּמֻתָּר לְהָכִין מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּב' יָמִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת (כָּל בּוֹ). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש"י כָּל דִּינֵי מֻקְצֶה.