אורח חיים סימן תנד

אֵין יוֹצְאִין לֹא בְּפַת סֻבִּין וְלֹא בְּפַת מוּרְסָן, אֲבָל לָשׁ הוּא אֶת הָעִסָה בַּסֻבִּין וּבַמּוּרְסָן שֶׁבָּהּ וְיוֹצֵא בָּהּ. וְיוֹצֵא בְּמַצָּה מִסֹלֶת נְקִיָּה בְּיוֹתֵר, וְאֵין אוֹמְרִים אֵין זֶה לֶחֶם עֹנִי. הַגָּה: וְטוֹב לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת הַמַּצָּה רְחָבָה יוֹתֵר מִדַּאי, דְּהָוֵי כַּאֲשִׁישָׁה (מַהֲרִי"ו).

עִסַת הַכְּלָבִים, בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִים מִמֶּנָּה יוֹצְאִים בָּהּ; וְאִם לָאו, אֵין יוֹצְאִין בָּהּ שֶׁאֵין זוֹ מְשֻׁמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה. הַגָּה: כָּךְ הֵם דִּבְרֵי הָרַמְבָּ"ם אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ קָרוּי לֶחֶם כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ, וְכֵן נִרְאֶה עִקָּר (טוּר י"ד סִימָן ש"ל וְר"ש בְּפֵרוּשׁ דְּמַסֶכֶת חַלָּה פ"ק).

לֵיכָּא בַּזְּמַן הַזֶּה דְּיָדַע לְמִחְלַט, הִילְכָּךְ כָּל מִין חֲלִיטָה אָסוּר.

אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַצָּה גְּזוּלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁגָּזַל מַצָּה; אֲבָל אִם גָּזַל חִטִּים אוֹ קֶמַח וַעֲשָׂאָן מַצָּה, יוֹצֵא בָּהּ, שֶׁקְּנָאָהּ בְּשִׁנּוּי, וְדָמִים לְבַד הוּא חַיָּב לוֹ. וּלְעִנְיַן בְּרָכָה ע"ל רֵישׁ סִימָן תרמ"ט.