אורח חיים סימן תמה

כֵּיצַד בִּעוּר חָמֵץ, שׂוֹרְפוֹ אוֹ פּוֹרְרוֹ וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ זוֹרְקוֹ לַיָּם. וְאִם הָיָה הֶחָמֵץ קָשֶׁה וְאֵין הַיָּם מְחַתְּכוֹ בִּמְהֵרָה, הֲרֵי זֶה מְפָרְרוֹ וְאַחַר כָּךְ זוֹרְקוֹ לַיָּם. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג לְשָׂרְפוֹ. וְטוֹב לְשָׂרְפוֹ בַּיּוֹם דּוּמְיָא דְּנוֹתָר שֶׁהָיָה נִשְׂרָף בַּיּוֹם (דִּבְרֵי עַצְמוֹ), אַךְ אִם רוֹצֶה לְשָׂרְפוֹ מִיָּד אַחַר הַבְּדִיקָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְרְרֶנּוּ חֻלְדָּה, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ג וְכָל בּוֹ).

וְאִם נְתָנוֹ לְעַכּוּ"ם קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר. וְאִם שְׂרָפוֹ קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֵיהָנוֹת בְּפְחָמִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח; אֲבָל אִם שְׂרָפוֹ מִשָּׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה, הוֹאִיל וְהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, הֲרֵי זֶה לֹא יַסִיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם וְלֹא יְבַשֵּׁל; וְאִם בִּשֵּׁל אוֹ אָפָה, אוֹתָהּ הַפַּת וְאוֹתוֹ הַתַּבְשִׁיל אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה וְכֵן הַפְּחָמִין שֶׁלּוֹ אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה, הוֹאִיל וּשְׂרָפוֹ אַחַר שֶׁנֶּאֱסַר בַּהֲנָאָה.

קֹדֶם זְמַן אִסוּרוֹ יָכוֹל לְהַשְׁלִיכוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהָעוֹרְבִים מְצוּיִים שָׁם; וְאִם מְצָאוֹ אַחַר זְמַן אִסוּרוֹ, שֶׁלֹּא אֲכָלוּהוּ הָעוֹרְבִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּקוֹם הֶפְקֵר לֹא יַנִּיחֶנּוּ שָׁם אֶלָּא יְבַעֲרֶנּוּ. וְאִם לֹא מָצָא חָמֵץ כְּשֶׁבָּדַק, יִשְׂרֹף הַכְּלִי שֶׁלָּקַח לַבְּדִיקָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָׁכַּח חוֹבַת בִּעוּר (מַהֲרִי"ל).