אורח חיים סימן שצז - שולחן ערוך

א

כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹתָיו אוֹ מֵהַמָּקוֹם שֶׁשָּׁבַת בּוֹ.

ב

קָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם בַּבִּקְעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּחוּם שַׁבָּת, מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם פְּסִיעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת (טוּר) שֶׁהֵם תְּחוּם שַׁבָּת.

ג

כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַלֵּךְ בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, כָּךְ כֵּלָיו וּבְהֶמְתּוֹ אֵין יָכוֹל שׁוּם אָדָם לְהוֹלִיכָם חוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁל בַּעֲלֵיהֶם. וְאִם עֵרְבוּ בַּעֲלֵיהֶם לְרוּחַ אַחַת, אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהוֹלִיכָם לָרוּחַ הָאַחֶרֶת, אֲפִלּוּ פְּסִיעָה אַחַת, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַבְּעָלִים יְכוֹלִים לֵילֵךְ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן ש"ה אִם מֻתָּר לִמְסֹר בְּהֵמָה לְעַכּוּ"ם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיּוֹצִיאֶנָּה חוּץ לַתְּחוּם.

ד

הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי הָאָב.

ה

מְסָרָהּ לְרוֹעֶה, אֲפִלּוּ נְתָנָהּ לוֹ בְּיוֹם טוֹב, הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי הָרוֹעֶה. וְאִם מְסָרָהּ לִשְׁנֵי רוֹעִים, הֲרֵי הִיא כְּרַגְלֵי בְּעָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָנָה אֶחָד מֵהֶם.

ו

שׁוֹר שֶׁל פַּטָּם, כְּרַגְלֵי מִי שֶׁלְּקָחוֹ לְשָׁחָטוֹ בְּיוֹם טוֹב. וְכֵן אִם שָׁחֲטוּ בְּעָלָיו בְּיוֹם טוֹב וּמָכַר בְּשָׂרוֹ, כָּל אֶחָד מֵהַלּוֹקְחִים מוֹלִיךְ מְנָתוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ.

ז

שׁוֹר שֶׁל רוֹעֶה, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר.

ח

כֵּלִים הַמְיֻחָדִים לְאֶחָד מֵהָאַחִים שֶׁבַּבַּיִת, הֲרֵי הֵם כְּרַגְלָיו. וְשֶׁאֵינָן מְיֻחָדִים, אֵין יְכוֹלִים לְהוֹלִיכָם אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁכֻּלָּם יְכוֹלִים לֵילֵךְ.

ט

שְׁנַיִם שֶׁשָּׁאֲלוּ חָלוּק, זֶה לֵילֵךְ בּוֹ שַׁחֲרִית וְזֶה לֵילֵךְ בּוֹ עַרְבִית, לֹא יוֹלִיכוּ אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁשְּׁנֵיהֶם יְכוֹלִים לֵילֵךְ. וְאִם עֵרֵב זֶה לְסוֹף אַלְפַּיִם לַמִּזְרָח וְזֶה לְסוֹף אַלְפַּיִם לַמַּעֲרָב, לֹא יְזִיזוּהוּ מִמְּקוֹמוֹ.

י

ב' שֶׁלָּקְחוּ בְּהֵמָה בְּשֻׁתָּפוּת וּשְׁחָטוּהָ בְּיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁלָּקַח כָּל אֶחָד מְנָתוֹ הֲרֵי כָּל הַבָּשָׂר כְּרַגְלֵי שְׁנֵיהֶם. אֲבָל אִם לָקְחוּ חָבִית שֶׁל יַיִן וְחִלְּקוּהָ בְּיוֹם טוֹב, חֶלְקוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם כְּרַגְלָיו.

יא

הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ לֹא לְקָחוֹ עַד הַלַּיְלָה הוּא כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. וְאִם שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ בְּיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִשְׁאָלוֹ מִמֶּנּוּ בְּכָל יוֹם טוֹב, הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל.

יב

הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ מַיִם וּמֶלַח לְעִסָתָהּ, וְתַבְלִין לִקְדֵרָתָהּ בְּיוֹם טוֹב, הֲרֵי הָעִסָה וְתַבְשִׁיל כְּרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן.

יג

לָקַח מֵחֲבֵרוֹ בְּיוֹם טוֹב גַּחֶלֶת, לֹא יוֹלִיכֶנָּה אֶלָּא כְּרַגְלֵי הַנּוֹתֵן; אֲבָל אִם הִדְלִיק נֵר אוֹ עֵץ מִשַּׁלְהֶבֶת חֲבֵרוֹ, הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי זֶה שֶׁהִדְלִיק.

יד

בּוֹר שֶׁל יָחִיד הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי בְּעָלָיו; וְשֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר; וְשֶׁל הֶפְקֵר, כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא.

טו

נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִים וּמַעְיָנוֹת הַנּוֹבְעִים הֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא; הָיוּ בָּאִים מִחוּץ לַתְּחוּם לְתוֹךְ הַתְּחוּם, מְמַלְּאִים מֵהֶם בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

טז

מִלֵּא מַיִם מִבּוֹר שֶׁל הֶפְקֵר לְצֹרֶךְ חֲבֵרוֹ, הֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא.

יז

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת מֻפְקָדִים בְּעִיר אַחֶרֶת רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ וְעֵרְבוּ בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לָבֹא אֶצְלוֹ, לֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּרוֹתָיו שֶׁפֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁיִּחֵד לָהֶם קֶרֶן זָוִית; אֲבָל אִם לֹא יִחֵד לָהֶם, הֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי זֶה שֶׁהֵם מֻפְקָדִים אֶצְלוֹ.

יח

מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים בְּיוֹם טוֹב, לֹא יוֹלִיכוּ בְּיָדָם מָנוֹת לְמָקוֹם שֶׁאֵין בַּעַל הַסְעֻדָּה יָכוֹל לֵילֵךְ בּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב עַל יְדֵי אַחֵר בְּמָנוֹת אֵלּוּ.