אורח חיים סימן שמד

הַהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי הוּא שַׁבָּת, מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים מִיּוֹם שֶׁנָּתַן אֶל לִבּוֹ שִׁכְחָתוֹ וּמְקַדֵּשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּקִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה. וְאִם יֵשׁ לוֹ מִמַּה לְּהִתְפַּרְנֵס, אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כְּלָל עַד שֶׁיִּכְלֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְאָז יַעֲשֶׂה מְלָאכָה בְּכָל יוֹם, אֲפִלּוּ בַּיּוֹם שֶׁמְּקַדֵּשׁ בּוֹ, כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ מְצֻמְצֶמֶת. וּמֻתָּר לֵילֵךְ בּוֹ בְּכָל יוֹם, אֲפִלּוּ בַּיּוֹם שֶׁמְּקַדֵּשׁ בּוֹ.

הָיָה יוֹדֵעַ מִנְיַן יוֹם שֶׁיָּצָא בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי אוֹ יוֹם חֲמִישִׁי לִיצִיאָתוֹ אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה יוֹם יָצָא, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה בְּיוֹם שְׁמִינִי לִיצִיאָתוֹ שֶׁבְּיוֹם כָּזֶה יָצָא מִבֵּיתוֹ, דִּבְוַדַּאי לֹא יָצָא בְּשַׁבָּת; וְכֵן בְּיוֹם ט"ו, וּבְיוֹם כ"ב, וְכֵן לְעוֹלָם.