אורח חיים סימן כא

שולחן ערוך בספריא
  1. א
    חוּטֵי הַצִּיצִיּוֹת שֶׁנִּפְסְקוּ יָכוֹל לְזָרְקָן לָאַשְׁפָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה שֶׁאֵין בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵם קְבוּעִים בַּטַּלִּית אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, כְּגוֹן לִקְשֹׁר בָּהֶם שׁוּם דָּבָר, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף לְאַחַר שֶׁנִּפְסְקוּ אֵין לִנְהֹג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן לְזָרְקָן בְּמָקוֹם מְגֻנֶּה אֶלָּא שֶׁאֵינָן צְרִיכִין גְּנִיזָה (כָּל בּוֹ הִלְכוֹת שַׁבָּת) וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִין לְגָנְזָן וְהַמַּחְמִיר וּמְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה (מַהֲרִי"ל הִלְכוֹת צִיצִית) וְע"ל סי' תרס"ד סָעִיף ח' ט'.
  2. ב
    טַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁבָּלוּ, אָדָם בּוֹדֵל עַצְמוֹ מֵהֶם, וְאֵינוֹ מֻתָּר לְקַנֵּחַ עַצְמוֹ בָּהֶם, וְלֹא לְיַחֵד אוֹתָם לְתַשְׁמִישׁ הַמְגֻנֶּה, אֶלָּא זוֹרְקָן, וְהֵם כָּלִים.
  3. ג
    מֻתָּר לִכָּנֵס בְּצִיצִית לְבֵית הַכִּסֵא: הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁכַּב בָּהֶן דְּשָׁרֵי וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צִיצִית, גַּם שֶׁלֹּא לִתְּנוֹ לְכוֹבֵס גּוֹיָה לְכַבֵּס וְהַכֹּל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו אַךְ נוֹהֲגִין לְהָקֵל לִשְׁכַּב בָּהֶם (כָּל בּוֹ).
  4. ד
    יֵשׁ לִזָּהֵר כְּשֶׁאָדָם לוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁלֹּא יִגְרֹר צִיצִיּוֹתָיו: