אורח חיים סימן קפח

אִם טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר בָּהּ שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן, וְאֵינוֹ חוֹתֵם בָּהּ, וְהוּא שֶׁנִּזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב; אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִתְחִיל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, אֵינוֹ חוֹזֵר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לֶאֱכֹל פַּת כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיֵּב לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן; וְחֹל הַמּוֹעֵד דִּינוֹ כְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. הַגָּה: וְאֶפְשָׁר דְּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְאָמְרוֹ בְּתוֹךְ שְׁאָר הָרַחֲמָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' קפ"ז גַּבֵּי עַל הַנִּסִּים; וְאוּלַי יֵשׁ לְחַלֵּק כִּי בְּיַעֲלֶה וְיָבֹא יֵשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת שֵׁמוֹת וְאֵין לְאָמְרוֹ לְבַטָּלָה, כֵּן נִרְאֶה לִי וְכֵן נוֹהֲגִין. אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת, וְהִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְלֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִתְחִיל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, אֵינוֹ חוֹזֵר; וְאִם שָׁכַח [גַּם] שֶׁל שַׁבָּת וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, כּוֹלֵל רֹאשׁ חֹדֶשׁ עִם שַׁבָּת וְאוֹמֵר: שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וְרָאשֵׁי חֲדָשִׁים לְזִכָּרוֹן; וְאִם פָּתַח בַּהַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, חוֹזֵר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּמַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם שָׁכַח שֶׁל שַׁבָּת וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, אוֹמֵר: שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְזִכָּרוֹן, וְחוֹתֵם בְּשֶׁל שַׁבָּת וְאֵינוֹ חוֹתֵם בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ.