א
אִשָּׁה שֶׁנִּשֵּׂאת אוֹ נִתְאָרְסָה (מ"מ פכ"א וְנ"י פ' הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ) לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים, וּמֵתוּ, לֹא תִּנָּשֵׂא לִשְׁלִישִׁי, שֶׁכְּבָר הֻחְזְקָה לִהְיוֹת אֲנָשֶׁיהָ מֵתִים. וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא, וַאֲפִלּוּ נִתְקַדְּשָׁה יִכְנֹס. וְאִם הִכִּיר בָּהּ, יֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה; לֹא הִכִּיר בָּהּ, אֵין לָהּ כְּתֻבָּה מִשְּׁלִישִׁי, אֲבָל מִשֵּׁנִי יֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה, אֲפִלּוּ לֹא הִכִּיר בָּהּ. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא אִם מֵתוּ מִיתַת עַצְמָם, אֲבָל אִם נֶהֱרַג אֶחָד מֵהֶן אוֹ מֵת בְּדֶבֶר, אוֹ נָפַל וָמֵת וְכַדּוֹמֶה, אֵינוֹ כְּלוּם. וְלָכֵן רַבִּים מְקִלִּים בִּדְבָרִים אֵלּוּ, וְאֵין מוֹחִין בִּידֵיהֶם (ב"י בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַמְבַּ"ן סי' קכ"א שֶׁכ"כ בשי"א). יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין אִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה שְׁנֵי פְּעָמִים, אֵין לִשָּׂא אוֹתָהּ (רַשִׁ"י פ"י דִּיבָמוֹת וְהָרַ"ן ר"פ נַעֲרָה). אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים מִיתָה דַּוְקָא (הַגָּהַת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם התוס'), וְכֵן עִקָּר:
