אבן העזר סימן עא

חַיָּב אָדָם לָזוּן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי שֵׁשׁ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהֶם נְכָסִים שֶׁנָּפְלוּ לָהֶם מִבֵּית אֲבִי אִמָּם; וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ, זָנָן כְּתַקָּנַת חֲכָמִים עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ. וְאִם לֹא רָצָה, גּוֹעֲרִין בּוֹ וּמַכְלִימִין אוֹתוֹ וּפוֹצְרִין בּוֹ. וְאִם לֹא רָצָה, מַכְרִיזִין עָלָיו בַּצִּבּוּר וְאוֹמְרִים: "פְּלוֹנִי אַכְזָרִי הוּא וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָזוּן בָּנָיו, וַהֲרֵי הוּא פָּחוּת מֵעוֹף טָמֵא שֶׁהוּא זָן אֶפְרוֹחָיו"; וְאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוּנָן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁאֵינוֹ אָמוּד, אֲבָל אִם הָיָה אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן הָרָאוּי לִתֵּן צְדָקָה הַמַּסְפֶּקֶת לָהֶם, מוֹצִיאִים מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ, מִשּׁוּם צְדָקָה, וְזָנִין אוֹתָם עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ. הַגָּה: וְדַוְקָא לְעִנְיַן מְזוֹנוֹת הַבָּנוֹת, אֲבָל לֹא כּוֹפִין לְהַשִּׂיא בְּנוֹתָיו; וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָה לִתֵּן לְבִתּוֹ נְדוּנְיָא רְאוּיָה, מִכָּל מָקוֹם לָא כַּיְפִינָן לֵהּ, אֶלָּא מַה שֶּׁיִּרְצֶה יִתֵּן, רַק שֶׁיַּשִּׂיאָן (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דְּקִדּוּשִׁין, וְכֵן כָּתַב תא"ו נָתִיב כ"ב):

מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִנִּיחַ בָּנָיו כָּאן, מוֹכְרִים מִנְּכָסָיו לְפַרְנָסָה עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי שֵׁשׁ; אֲבָל מִבְּנֵי שֵׁשׁ וָמַעְלָה, אֵין זָנִין אוֹתָם מִנְּכָסָיו. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַיְנוּ דַּוְקָא שֶׁלֹּא הִתְחִיל לְזוּנָן אַחַר שֵׁשׁ, אֲבָל הִתְחִיל לְזוּנָן, נִזּוֹנִין מִנְּכָסָיו, דְּוַדַּאי נִיחָא לֵהּ בְּהָכִי (מָרְדְּכַי פֶּרֶק נַעֲרָה בְּשֵׁם ר"י). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִם אָמוּד, זָנִין אוֹתָן בְּכָל עִנְיָן, מִשּׁוּם צְדָקָה (כָּךְ מַשְׁמַע בַּטּוּר):

מִי שֶׁנִּשְׁתַּטָּה, מְפַרְנְסִים מִנְּכָסָיו בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, אֲפִלּוּ הֵן יְתֵרִין עַל שֵׁשׁ, עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ:

הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ, אִם הוּא מוֹדֶה שֶׁהַוָּלָד מִמֶּנּוּ, חַיָּב לְזוּנוֹ: