אבן העזר סימן סה

מִצְוָה לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה וּלְרַקֵּד בְּפָנֶיהָ, וְלוֹמַר שֶׁהִיא נָאָה וַחֲסוּדָה (פֵּרוּשׁ, מִן "וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו" (אֶסְתֵּר ב, יז אֲפִלּוּ אֵינָהּ נָאָה. הַגָּה: וּמָצִינוּ שֶׁרַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַי הָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵי הַכַּלָּה. וּמְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהַכְנָסַת כַּלָּה לַחֻפָּה, (דִּבְרֵי הָרַב) (פֶּרֶק קַמָּא דִּמְגִלָּה וּפֶרֶק הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה):

אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בַּכַּלָּה, אֲבָל מֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל בַּתַּכְשִׁיטִין שֶׁעָלֶיהָ אוֹ בִּפְרִיעַת רֹאשָׁהּ (טוּר):

צָרִיךְ לָתֵת אֵפֶר בְּרֹאשׁ הֶחָתָן, בִּמְקוֹם הַנָּחַת תְּפִלִּין, זֵכֶר לַאֲבֵלוּת יְרוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב: "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר". (יְשַׁעְיָה סא, ג). הַגָּה: וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְשַׁבֵּר כּוֹס אַחַר שֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְזֶהוּ מִנְהָג נוֹהֵג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהֶחָתָן שׁוֹבֵר הַכְּלִי שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת אֵרוּסִין (כָּל בּוֹ), וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. עוֹד נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"א. וְדִין זְרִיקַת אֳכָלִין לִפְנֵי חָתָן וְכַלָּה, עַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן קע"א:

מֵת וְכַלָּה שֶׁפָּגְעוּ זֶה בָּזֶה, מַעֲבִירִין אֶת הַמֵּת מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה, לִתֵּן לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ: