אבן העזר סימן טז

יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעַל כּוּתִית, דֶּרֶךְ אִשּׁוּת, אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּבְעֲלָה לְגוֹי (דֶּרֶךְ אִשּׁוּת), הֲרֵי אֵלּוּ לוֹקִין מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִתְחַתֵּן בָּם" (דְּבָרִים ז, ג) וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה (טוּר). אֲבָל הַבָּא עַל הַכּוּתִית דֶּרֶךְ זְנוּת, בְּמִקְרֶה, חַיָּב עָלֶיהָ מִדְּרַבָּנָן מִשּׁוּם כּוּתִית וּמִשּׁוּם זוֹנָה וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאִם יִחֲדָה לוֹ בִּזְנוּת, חַיָּב עָלֶיהָ מִדְּרַבָּנָן מִשּׁוּם נִדָּה, שִׁפְחָה, גּוֹיָה, זוֹנָה. וְאִם הָיָה כֹּהֵן, אֲפִלּוּ בָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ מִקְרֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה מִשּׁוּם זוֹנָה (וַיִּקְרָא כא, ז):

הַבָּא עַל הַכּוּתִית, אִם לֹא פָּגְעוּ בּוֹ קַנָּאִים וְלֹא הִלְקוּהוּ בֵּית דִּין, הֲרֵי עָנְשׁוֹ מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי קַּבָּלָה שֶׁהוּא בְּכָרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה", וְלֹא יִהְיֶה לוֹ "עֵר וְעֹנֶה" (מַלְאָכִי ב, יב) אִם יִשְׂרָאֵל הוּא לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר בַּחֲכָמִים וְלֹא עוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים. הַגָּה: וְעָוֹן זֶה יֵשׁ בּוֹ הֶפְסֵד שֶׁאֵין בְּכָל הָעֲרָיוֹת, שֶׁבְּנוֹ הַבָּא מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה אֵינוֹ בְּנוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר עֲרָיוֹת (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם). הַבָּא עַל הַכּוּתִית בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁדִּינוֹ שֶׁקַּנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן תכ"ה, הוּא בִּכְלַל עֲרָיוֹת, וְדִינוֹ לֵהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר כְּמוֹ בִּשְׁאָר עֲרָיוֹת, (ב"י בְּשֵׁם א"ח בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן) וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קנ"ז:

שִׁפְחָה שֶׁהֻטְבְּלָה לְשֵׁם עַבְדּוּת, אֲסוּרָה לְבֶן חוֹרִין. אֶחָד שִׁפְחָתוֹ וְאֶחָד שִׁפְחַת חֲבֵרוֹ. וְהַבָּא עָלֶיהָ, מַכִּין אוֹתוֹ מַכּוֹת מַרְדּוּת:

הַנִּתְפַּשׂ עִם שִׁפְחָתוֹ, מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ וּמוֹכְרִים אוֹתָהּ וּמְפַזְּרִים דָּמֶיהָ לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, וּמַלְקִין אוֹתוֹ וּמְגַלְּחִין שְׂעָרוֹ וּמְנַדִּין אוֹתוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם:

נִתְעָרֵב וְלַד יִשְׂרְאֵלִית בִּוְלַד שִׁפְחָה, הֲרֵי שְׁנֵיהֶם סָפֵק. וְכָל אֶחָד מֵהֶם סְפֵק עֶבֶד. וְכוֹפִין בַּעַל הַשִּׁפְחָה וּמְשַׁחְרֵר אֶת שְׁנֵיהֶם. וְאִם הָיָה הַבֵּן הַהוּא בֶּן הָאָדוֹן שֶׁל עֶבֶד, כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ יְשַׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה וְיִהְיוּ מֻתָּרִים לָבֹא בַּקָּהָל:

הָיוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת בָּנוֹת, הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן סְפֵק שְׁפָחוֹת. וְהַבָּא עַל כָּל אַחַת מֵהֶן הֲרֵי הַוָּלָד סְפֵק עֶבֶד. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב וְלַד כּוּתִית בִּוְלַד יִשְׂרָאֵל, מַטְבִּילִין אֶת שְׁנֵיהֶם לְשֵׁם גֵּרוּת, וְכָל אֶחָד מֵהֶם סְפֵק גֵּר: