שיוך למשנה
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל ט
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
קי ספר התרומה סי' רמט ממשנה מכשירין פ"ב מ"ה הובא בגמ' קכב, א. טור ושו"ע שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכו דיני רחיצה בשבת יג
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
קכד משנה מכשירין פ"ב מ"ה. הובא בשבת קכב, א. טור ושו"ע סי"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסו אם הרוק ומי רגלים ודומיו מחמיצין א
מקור מפורש
במשנה זו
משנה א
יב משנה מכשירין פ"ב מ"א (לענין הכשר טומאה). רא"ש פ"ב סי' כב. טור ורמ"א ס"ה. וכדלעיל סי' תסה ס"ד. ולענין זיעת בתים ראה לקמן ס"ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסו אם הרוק ומי רגלים ודומיו מחמיצין
מקור מפורש
במשנה זו
משנה א
1300 משנה מכשירין פ"ב מ"א (זיעת האדם טהורה). רא"ש פ"ב סי' כא (דלחלוחית הזיעה אינה מחמצת). טור ורמ"א ס"ה (וזיעת אדם אינו מחמיץ).
וכן הוא לעיל סי' תסה ס"ד (שזיעת האדם אינו כמים להביא לידי חימוץ).
ולענין זיעת בתים ראה לקמן ס"ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסו אם הרוק ומי רגלים ודומיו מחמיצין
מקור מפורש
במשנה זו
משנה א
1348 רא"ש פ"ב סי' כב (לא ידעתי למה דימה זיעת בתים לרוק, ולא נדמה לזיעת אדם, ששניהם אין מכשירין). והיינו שלמדים זאת מדין הכשר טומאה, במכשירין פ"ב מ"א (זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה זיעת האדם טהורה).
הגהות מיימוניות פ"ה אות ט בשם רבנו ברוך (כתב רבינו ברוך פעם אחת ... ובא הדבר לפני רבותיו והתירו, וכן אם נמצא לחלוחית טיפות מזיעות המרתף על השק).
דעה הא' בשו"ע בסתם (שק מלא קמח שנתלחלח מזיעת החומה, מותר. ויש אוסרים). וכמבואר באליה זוטא ס"ק ב (מלשון שו"ע שכתב המתירין בסתם ... משמע שיש להקל, וכן מוכח ממה שמצאתי בדרישה זה לשונו, נראה לי אם אין ידוע ממה נתלחלח השק ... שמא ... על ידי זיעת החומה נתיבש ... הרי דזיעת החומה מותר לגמרי).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסו אם הרוק ומי רגלים ודומיו מחמיצין
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ב
1350 מכשירין פ"ב מ"ב (הבריכה שבבית, הבית מזיע מחמתה). ח"י ס"ק ו (ולפי זה נראה דדוקא כשמזיע מחמת עצמו או מחום האש וכיוצא בזה, משא"כ אם מזיע מחמת חום והבל דמים חמין, הרי הוא כמים דמכשיר, כמבואר בפ"ב דמכשירין).
וראה גם לעיל סי' תסה ס"ד (אם אינו מזיע מחמת חום המים, אלא מחמת חום האוּר, כמו שיתבאר בסימן תס"ו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רנב מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
2096 הגהות אשרי ביצה פ " ג סי ' ז ( ונכרי שעשה מנעלים ביום טוב בסתם למכור לכל מי שירצה ... ה " ר אליהו התירם ... מאור זרוע ). רמ " א סוס " ד ( שעושה מנעלים על המקח , מותר לישראל המכירו לילך וליקח ממנו בשבת ולנועלם ). כפירוש מ " א ס " ק טו ( עשאו בשבת בעיר שרובה [ עכו " ם מותר , בעיר ] שרובה ישראל אסור ) [ יש כמה שינויי נוסח במ " א , והמסקנא היא כאמור כאן ].
והוא כדתנן מכשירין פ"ב מ"ה (עיר שישראל ונכרים דרים בה, והיה בה מרחץ מרחצת בשבת, אם רוב נכרים רוחץ מיד), ומ " ו ( אם רוב עכו " ם לוקח מיד ) . שבת קכב, א (כי מחממי אדעתא דרובא מחממי). רש"י שם (ועיקר חילול השבת בשבילם). רשב"א שם ד"ה רבא (וטעמא משום דאמרינן דמסתמא עיקר כונתו ומעשיו אדעתא דרובא הוא, וכאילו לא נעשה בשביל המיעוט, דאין הולכין אלא אחר הרוב). ובעבודת הקדש שער ה סי ' ב ( ואם הביאום לצורך גוי , או אפילו סתם בעיר שרובה גויים , מותר ... כל שמביא לצורך הרוב הוא מביא ). ארחות חיים הל ' יום טוב אות כט ( וכתב הרשב " א ז " ל ... ואם הביא לצורך עכו " ם , או אפילו סתם בעיר שרובה עכו " ם , מותר ... כל המביא לצורך הרוב מביא ). שו"ע סי' תצח ס"ג (ואם הביאום לצורך הגוים, או אפילו סתם בעיר שרובה גוים, מותר, שכל המביא לצורך הרוב מביא), וסי' תקטו ס"ו (בעיר שרובה גויים, מן הסתם כל המביא לצורך הרוב מביא).
וכן הוא לקמן סי' רעו ס"ז (אם רוב המסיבה נכרים מותר להשתמש לאורו, ואם רובה ישראל אסור להשתמש לאורו, שמן הסתם מתכוין המדליק לצורך הרוב). סי ' שכה ס " ו ( אם היא עיר שרובה נכרים , שאז מן הסתם היא נאפית בשביל הנכרים ולא בשביל הישראל ), וסכ " א ( נכרי שעשה בשבת ארון או קבר לקבור בו מתו או למכור ( בעיר שרובה נכרים ), מותר לישראל ליקבר במוצאי שבת מיד ). סי' שכו סי"ג (עיר שישראל ונכרים דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת, אם רוב נכרים ... מן הסתם הוחמה בשבת בשביל הנכרים שהם הרוב). סי' תקטו סי"ח (נכרי שהביא למכור, אם רוב העיר הן נכרים, בודאי לצורך הנכרי הביא ומותר ליקח). סי' תקיז ס"ד (אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים שבודאי בשבילם נטחן הקמח).
*
ומה שבעיר שרובה ישראל אסור , כי " העושה על המקח " גרע מ " נכרי שעשה לישראל כלי בשבת בקבלנות " ( שבסעיף הקודם ).
וטעם החילוק נתבאר בקונטרס אחרון סוף ס " ק ז ( מוכר מנעלים בשבת בעיר שרובה ישראל ... אסור . ואילו בקצץ מותר גבי מנעלים ... ואף דבתרווייהו אדעתא דנפשיה קעביד , על כרחך צריך לומר שהחילוק ביניהם הוא , משום שזה עושה להשלים קבלנותו , וזה עושה מאליו בלא קבלנות ).
והיינו שכשעושה על המקח , אינו בטוח שיקנו ממנו וישלמו לו , וכעין האמור לעיל ס " ו ( אין דעתו סמוכה עליו בודאי , שלא קצץ לו הישראל שכר , ונמצא שהוא טורח בספק בשביל הישראל , ונראה כעושה שליחותו ). ולכן לא הותר כאן אלא " אם היא עיר שרובה נכרים ".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
223 מכשירין
פ"ב מ"ה (עיר שישראל ונכרים דרים בה, והיה בה מרחץ מרחצת בשבת, אם רוב
נכרים רוחץ מיד), ומ"ו
(אם רוב עכו"ם לוקח מיד) . שבת קכב, א (כי מחממי אדעתא דרובא
מחממי). רש"י שם (ועיקר חילול השבת בשבילם). רשב"א שם ד"ה רבא (וטעמא
משום דאמרינן דמסתמא עיקר כונתו ומעשיו אדעתא דרובא הוא, וכאילו לא נעשה בשביל
המיעוט, דאין הולכין אלא אחר הרוב). וב עבודת הקדש שער ה סי' ב (בעיר שרובה גויים, מותר ... כל
שמביא לצורך הרוב הוא מביא). ארחות חיים הל' יום טוב אות כט (וכתב הרשב"א
ז"ל ... ואם הביא לצורך עכו"ם, או אפילו סתם בעיר שרובה עכו"ם,
מותר ... כל המביא לצורך הרוב מביא). שו"ע סי' תצח ס"ג (ואם הביאום
לצורך הגוים, או אפילו סתם בעיר שרובה גוים, מותר, שכל המביא לצורך הרוב מביא),
וסי' תקטו ס"ו (בעיר שרובה גויים, מן הסתם כל המביא לצורך הרוב מביא).
וכן הוא לעיל סי' רנב סי"ב (נכרי
העושה על המקח למכור לכל מי שיזדמן לו, אם היא עיר שרובה נכרים, מותר ליקח ממנו
בשבת). סי' רעו ס"ז (אם רוב המסיבה נכרים מותר להשתמש לאורו, ואם רובה ישראל
אסור להשתמש לאורו, שמן הסתם מתכוין המדליק לצורך הרוב). לקמן סכ"א (נכרי
שעשה בשבת ארון או קבר לקבור בו מתו או למכור (בעיר שרובה נכרים), מותר לישראל
ליקבר במוצאי שבת מיד). סי' שכו סי"ג (עיר שישראל ונכרים דרים בה ויש בה מרחץ
רוחצת בשבת, אם רוב נכרים ... מן הסתם הוחמה בשבת בשביל הנכרים שהם הרוב). סי'
תקטו סי"ח-ט (נכרי שהביא למכור, אם רוב העיר הן נכרים, בודאי לצורך הנכרי
הביא ומותר ליקח). סי' תקיז ס"ד (אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים שבודאי
בשבילם נטחן הקמח).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
265 אבל
לערב מותר מיד. ספר התרומה סי' רמט (ואם עכו"ם ליקט פירות בשבת לעצמו,
או ביום טוב, או תלש או צד דגים חיה ועוף בשביל עכו"ם, הישראל אסור ליהנות בו
ביום משום מוקצה ... אבל למוצאי שבת מותרין מיד, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו,
כדתנן במס' מכשירין, מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב עכו"ם, למוצאי שבת רוחץ בה מיד),
ממשנה מכשירין פ"ב מ"ה (עיר שישראל ונכרים דרים בה והיה בה מרחץ
מרחצת בשבת אם רוב נכרים רוחץ מיד). טור ושו"ע ס"ה (גוי שצד דגים ...
לעצמו ... לערב מותרים מיד, אפילו אם ודאי לקטן וצדן היום).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
271 משנה
מכשירין פ"ב מ"ה. הובא בשבת קכב, א; קנא, א (עיר שישראל ונכרים דרין
בתוכה, והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד, אם רוב ישראל
ימתין בכדי שיחמו חמין). ברייתא שבת שם ושם (מחצה על מחצה
אסור). ס' התרומה שם (כדתנן במסכת מכשירין, מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב העיר
עכו"ם רוחץ למוצאי שבת מיד, ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיעשו ... ואם
העכו"ם לקטן או צדן או עשה מלאכה, הדליק הנר או עשה כבש בשביל שניהם, למען
ישראל ועכו"ם, אסור, כדמוכח פרק שואל [קנא, א], ובירושלמי ללשון אחר שתופס
רש"י), מאותה משנה , ושכן משמע בירושלמי פט"ז ה"ט (אמר
רבי יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור), לפי לישנא אחרינא
שברש"י קנא, א (דספיקא אסור, דקתנו מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין ...
לישנא אחרינא ... כיון דמחצה על מחצה ודאי בשביל ישראל ונכרים הוחמו ... ולשון זה
נראה לי עיקר, ורבותי נמי). ונתבאר לקמן סי' תקטו בקונטרס אחרון ס"ק ו (שדעת
רש"י ורבותיו דמחצה על מחצה אינו כספק), וכן הוכיח לקמן שם מדברי שאר הפוסקים
(אמנם גם לענין ספק קיי"ל לאסור, כדלקמן סעיף הבא).
רמב"ם פ"ב ה"ז (מחצה למחצה
ימתין
בכדי שיחמו חמין). טור ושו"ע שם (או בשביל ישראל וגוי).
וכן הוא לעיל סי' רעו ס"ז (ואם
מחצה ישראל ומחצה נכרים גם כן אסור, שמן הסתם הוא מכוין לצורך שניהם). לקמן סי'
שכו סי"ג (ואפילו במחצה על מחצה צריך להמתין כן, לפי שמן הסתם הוחמה בשבת
בשביל שניהם). סי' תקטו סי"ט (אבל העיר שחציה נכרים וחציה ישראל, נכרי המביא
שם למכור, בודאי לצורך שניהם הוא מביא, וכיון שכוונתו גם לצורך ישראל הרי דינו
כדין נכרי שהביא דורון לישראל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ו
310 משנה
מכשירין פ"ב מ"ו (ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב). ר"ן ביצה (יג, ב) ד"ה
ולערב (ואם נסתפק לו מהיכן הביאן כדי שיבואו מחוץ לתחום, והכי מוכח במסכת מכשירין ...
ממתין בכדי שיבאו ממקום קרוב). שו"ע סי' תקטו סוף ס"א (ואם נסתפק לו
מהיכן הביאן, שיעורן כדי שיבואו מחוץ לתחום).
וכן הוא לקמן סכ"ב (ואם אינו
ידוע מהיכן הביאם, די שימתינו בכדי שיכולין להביאם מחוץ לתחום). סי' תקטו ס"ב
(ואם נסתפק לו מהיכן הביאן הנכרי אין צריך להמתין רק בכדי שיבואו מחוץ לתחום).
ואף שנתבאר לעיל ס"י ולקמן
סי"ד, שהעיקר כדעת הפוסקים, שבספק אזלינן לחומרא, "מפני שהוא דבר שיש לו
מתירין".
היינו דוקא במקום שיש להסתפק אם הוא
אסור או מותר. משא"כ כאן, הספק הוא כמה זמן יש להמתין בכדי שיעשו, ובזה
אזלינן לקולא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ו
409 משנה
מכשירין פ"ב מ"ו (ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב). ר"ן ביצה (יג,
ב) ד"ה ולערב (ואם נסתפק לו מהיכן הביאן, כדי שיבואו מחוץ לתחום, והכי מוכח
במסכת מכשירין ... ממתין בכדי שיבאו ממקום קרוב). שו"ע סי' תקטו סוף ס"א
(ואם נסתפק לו מהיכן הביאן, שיעורן כדי שיבואו מחוץ לתחום).
וכן הוא לעיל סי"ג (די שימתין
למוצאי שבת בכדי הבאה מחוץ לתחום), ושם נסמן
(הערה 310 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכו דיני רחיצה בשבת
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
506 משנה
מכשירין פ"ב מ"ה (עיר שישראל ונכרים דרים בה והיה בה מרחץ מרחצת בשבת,
אם רוב נכרים, רוחץ מיד, ואם רוב ישראל, ימתין כדי שיחמו החמין, מחצה למחצה, ימתין
כדי שיחמו החמין). הובא בשבת קכב, א. קנא, א. טור ושו"ע סי"ג (עיר
שישראל וגויים דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת, אם רוב גויים, מותר לרחוץ בה במוצאי
שבת מיד, ואם רוב ישראל, או אפילו מחצה על מחצה, אסור למוצאי שבת עד כדי שיוחם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקטו דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ו
3112 משנה
מכשירין פ"ב מ"ו (ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב). ר"ן יג, ב ד"ה
ולערב (ואם נסתפק לו מהיכן הביאן כדי שיבואו מחוץ לתחום, והכי מוכח במסכת מכשירין ...
ממתין בכדי שיבאו ממקום קרוב). שו"ע סוף ס"א (ואם נסתפק לו מהיכן הביאן,
שיעורן כדי שיבואו מחוץ לתחום).
וכן הוא לעיל סי' שכה סי"ג ( אם
אינו יודע כלל, ואפשר שהביאו ממקום קרוב, די שימתין למוצאי שבת בכדי הבאה מחוץ
לתחום), ו סכ"ב (ואם אינו ידוע מהיכן הביאם, די שימתינו בכדי
שיכולין להביאם מחוץ לתחום) .
ואף שיתבאר לקמן סעיף ג (אם הוא בענין שיש להסתפק
... צריך להמתין בכדי שיעשו, לפי שהוא דבר שיש לו מתירין, דהיינו אחר שימתין בכדי
שיעשו, לפיכך אין אומרים כאן ספק דברי סופרים להקל).
היינו דוקא במקום שיש להסתפק אם הוא אסור או
מותר. משא"כ כאן, שהספק הוא כמה זמן יש להמתין בכדי שיעשו, אזלינן לקולא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקטו דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
3204 מכשירין
פ"ב מ"ה (עיר שישראל ונכרים דרים בה, והיה בה מרחץ מרחצת בשבת, אם רוב
נכרים רוחץ מיד), ומ"ו (אם רוב עכו"ם לוקח מיד) . שבת
קכב, א (כי מחממי אדעתא דרובא מחממי). רש"י שם (ועיקר חילול השבת בשבילם). רשב"א
שם ד"ה רבא (וטעמא משום דאמרינן דמסתמא עיקר כונתו ומעשיו אדעתא דרובא הוא,
וכאילו לא נעשה בשביל המיעוט, דאין הולכין אלא אחר הרוב). וב עבודת הקדש שער ה סי'
ב (ואם הביאום לצורך גוי, או אפילו סתם בעיר שרובה גויים, מותר ... כל שמביא לצורך
הרוב הוא מביא). ארחות חיים הל' יום טוב אות כט (וכתב הרשב"א ז"ל ...
ואם הביא לצורך עכו"ם, או אפילו סתם בעיר שרובה עכו"ם, מותר ... כל
המביא לצורך הרוב מביא). שו"ע ס"ו (בעיר שרובה גויים, מן הסתם כל המביא
לצורך הרוב מביא), ובסי' תצח ס"ג (ואם הביאום לצורך הגוים, או אפילו סתם בעיר
שרובה גוים, מותר, שכל המביא לצורך הרוב מביא).
וכן הוא לעיל סי' רנב סי"ב (נכרי העושה על
המקח למכור לכל מי שיזדמן לו, אם היא עיר שרובה נכרים, מותר ליקח ממנו בשבת). סי' רעו
ס"ז (אם רוב המסיבה נכרים מותר להשתמש לאורו, ואם רובה ישראל אסור להשתמש
לאורו, שמן הסתם מתכוין המדליק לצורך הרוב). סי' שכה ס"ו ( אם
היא עיר שרובה נכרים, שאז מן הסתם היא נאפית בשביל הנכרים ולא בשביל הישראל) ,
ו סכ"א
(נכרי שעשה בשבת ארון או קבר לקבור בו מתו או למכור (בעיר שרובה נכרים), מותר
לישראל ליקבר במוצאי שבת מיד) . סי' שכו סי"ג
(עיר שישראל ונכרים דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת, אם רוב נכרים ... מן הסתם
הוחמה בשבת בשביל הנכרים שהם הרוב). לקמן סי' תקיז ס"ב-ד
(אם היא עיר שרובה נכרים ... אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים, שבודאי בשבילם נטחן
הקמח).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי כה. הנאה ממלאכה לצורך ישראל ונכרי
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
946 משנה מכשירין פ"ב מ"ה. הובאה בשבת קכב, א. קנא, א. טור ושו"ע סי' שכו סי"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
