כלים פרק ג

שיעור כלי חרס ליטהר. העשוי לאוכלין. שיעורו בזיתים. העשוי למשקין. שיעורו במשקין. העשוי לכך ולכך. מטילין אותו לחומרו בזיתים:

חבית שיעורה בגרוגרות. דברי ר' שמעון. רבי יהודה אומר באגוזים. ר' מאיר אומר בזיתים הלפס. והקדירה שיעורן בזיתים. הפך והטפי שיעורן בשמן והצרצור שיעורו במים. ר' שמעון אומר שלשתן בזרעונים. נר שיעורו בשמן ר' אליעזר אומר בפרוטה קטנה. נר שניטל פיו. טהור. ושל אדמה שהוסק פיו בפתילה טהור:

חבית שניקבה. ועשאה בזפת ונשברה. אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית. טמאה. מפני שלא בטל שם כלי מעליה. חרס שניקב ועשאו בזפת אף על פי מחזיק רביעית. טהור מפני שבטל שם כלי מעליו:

חבית שנתרועעה. וטפלה בגללים אף על פי שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים טמאה. מפני שלא בטל שם כלי מעליה. נשברה ודבק ממנה חרסית. או שהביא חרסית ממקום אחר וטפלן בגללים. אף על פי שהוא נוטל הגללים והחרסין עומדים. טהורה. מפני שבטל שם כלי מעליה. היה בה חרס מחזיק רביעית. כולה מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר:

הטופל כלי חרס הבריא. רבי מאיר ורבי שמעון מטמאים. וחכמים אומרים הטופל את הבריא טהור. ואת הרעוע טמא. וכן בחידוק הקרויה:

יבלית שטופלין בה הפטסין. הנוגע בה טמא. מגופת חבית אינה חיבור. הנוגע בטפולו של תנור. טמא:

מיחם שטפלו בחומר ובחרסית. הנוגע בחומר טמא. ובחרסית טהור. קומקום שניקב ועשאו בזפת. ר' יוסי מטהר שאינו יכול לקבל את החמין כצונן. וכן היה אומר בכלי זפת. כלי נחשת שזפתן טהורין. ואם ליין טמאין:

חבית שנקבה ועשאה בזפת יתר מצרכה. הנוגע בצרכה טמא. יתר מצרכה טהור. זפת שנטפה על החבית. הנוגע בה טהור. משפך של עץ ושל חרס שפקקו בזפת. ר' אלעזר בן עזריה מטמא. ר' עקיבא מטמא בשל עץ ומטהר בשל חרס. רבי יוסי מטהר בשניהם: