"ימי התשלומין"

מד"תחנון"

[א]

אין אומרים תחנון עד י"ב סיון ועד בכלל, דהיינו חמישה ימים אחר חג-השבועות, כי החג יש לו תשלומין כל שבעה (סידור אדמו"ר) .

בשו"ע (תצד, כ) הביא אדמו"ר רק את מנהג "מדינות אלו", שלפיו אין אומרים תחנון עד אסרו-חג שהוא ח' סיון ועד בכלל, וכדברי הרמ"א בסי' תצד. ולא הביא את מנהג ה"יש מקומות" שהובאו במגן-אברהם (קלא, יח), שאין נופלין שבעה ימים אחר חגה"ש. ב'השלמת' הדברי-נחמיה לשו"ע אדמו"ר (קלא, ח) מציין על מנהג זה: בה"ג, מ"א, פר"ח, עק"ד וכ"ה במהריק"ש. עכ"ל. וראה כף-החיים (תצד, נב). ובקהל חסידים מנהגים שונים, ויש גם אשר נהגו שלא לומר תחנון משלהי אדר עד י"ד או כ' בסיון (מנהגי-קומרנא, אות סו. ילקוט-מהרי"א מזידיטשוב, אות כד), ומאידך גיסא מנהג הרה"ק ר"א מטשכנוב שאמר תחנון גם בשבעת ימי התשלומין (ויעש-אברהם, עמ' תמט).

[ב]

ודעת אדמו"ר הזקן בזה היא דלא כיש-אומרים שגם בי"ג סיון אין אומרים תחנון משום ספיקא דיומא (הובאו בשערי-תשובה סי' קלא, יט. וראה מחצית-השקל שם) . וי"ל טעמיה דאדמו"ר הזקן, מפני שכל ענין תשלומין אלו הוא בענין הקרבנות, ולית תמן ספיקא דיומא (על-פי אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, כ, עמ' רנא; לקוטי-שיחות, ד, עמ' 1312) .

וראה הדיעות בס' נטעי-גבריאל (עמ' קנט).

מהעבודת היום

[א]

אדמו"ר הצמח-צדק שאל את אדמו"ר הזקן, מפני מה חוגגים את חג-השבועות שבעה ימים עד י"ב בסיון (שאין אומרים תחנון וכו'). וענה לו אדמו"ר הזקן, שזהו כמו הסוחרים שנוסעים ליריד גדול לשני ימים וקונים שם הרבה סחורה, ואחרי היריד, כשצריכים לנסוע הביתה, הם שוהים עוד כמה ימים כדי לארוז היטב - גוט איינפאקן - את הסחורה, מפני שצריכים ליסע לדרך רחוקה אשר יש חשש שלא יגנבו או יאבדו.

וכמו כן הוא בזמן מתן תורתנו, אשר בוודאי כל אחד קנה לעצמו איזה קנין מגילויי החג הזה, צריך להיות משך זמן עד שאורזים זאת. וזהו עניין שהיית כמה ימים אחר החג, לארוז היטב שלא יאבדו בטרדת הזמן (ס' השיחות תרח"ץ, עמ' 285)

[ב]

בשיחתו בליל י"ב סיון תשמ"ט אמר כ"ק אדמו"ר זי"ע: יש לנצל את היום האחרון מימי התשלומין של "זמן מתן תורתנו" (כולל גם ההכנה לחמישה עשר בחודש, שבו קיימא סיהרא דירחא תליתאי באשלמותא), לקבלת החלטות טובות ולקיימן תיכף בפועל ממש - להתחזק ולהוסיף בלימוד התורה, החל משיעורי חת"ת, שיעורי הרמב"ם, וכן בכל שאר השיעורים וקביעות העתים לתורה, הן בנגלה דתורה והן בפנימיות התורה, ובמיוחד - להוסיף בהפצת התורה ובהפצת המעיינות חוצה.

וכן להוסיף בכללות הענין של אהבת-ישראל ואחדות-ישראל, ולהוסיף בענין נתינת הצדקה באופן של "כפליים לתושיה" ובהדגשה מיוחדת שתהא הנתינה בסבר פנים יפות דוקא (על-פי ס' ההתוועדויות תשמ"ט, ג, עמ' 323)