חג השבועות אצל רבוה"ק

להבחג-השבועות נהגו הרביים לומר "תורה" בסעודת יום-טוב, וכן לספר סיפור, ממורינו הבעל-שם-טוב (ס' השיחות תש"ד, עמ' 140)

הגם שאדמו"ר מוהריי"צ קורא לזה מנהג הרביים, אך היות והודיעו לנו את ההנהגה הזו, נכון הדבר שכל מי ששמע אודות מנהג זה, יחזור בכל חג-שבועות על דבר-תורה מהבעש"ט ויספר סיפור ממנו (שיחת יום ב' דחג-השבועות תשכ"ד) לואצל אדמו"ר הזקן

במאמרי אדמו"ר הזקן מצינו שאמר בימי חג-השבועות שני מאמרים ויותר, כנראה בשני ימי החג. חלקם נאמרו "ברבים" וחלקם כנראה רק לפני בניו ומקורביו.

מימי החג של השנים תקס"ו ותקס"ח יש בידינו שלושה מאמרים של כל שנה, משנת תקס"ה - ארבעה מאמרים (שלושה מהם נאמרו בסעודה אחת), ומשנת תקס"ד חמישה מאמרים. על אחד המאמרים של שנת תקס"ג נרשם, שהוא נאמר בלילה השני של החג.

שנים רבות המשיך הרבי ואמר "ביאורים" על אותם מאמרים, גם בימים ובשבתות שאחר החג.

לזאצל אדמו"ר האמצעי

כנראה שאצל אדמו"ר האמצעי הצטיין חג-השבועות בריבוי מאמרי הדא"ח שאמר הרבי, יותר מבשאר השבתות ומועדי השנה.

"אמירתו ד"ח היתה שלא בדרך הטבע, כי היה יכול לומר בש"ק אחת הרבה פעמים, כל פעם כמה שעות. וביום-טוב היה אומר בריבוי יותר, עד שהשומעים היו נלאים משמוע ומוחם היה קטן מהכיל, והוא לא היה נלאה כלל. פעם אחת בחג-השבועות אמר אחת-עשרה פעמים בריבוי גדול, עד שנכנס אליו דודו הר"ר יהודה ליב זלה"ה, ואמר לו: לאו כל מוחא סביל! (בלשון אשכנז אמר: "ניט אלע האבין דיין קאפ"!)" (בית-רבי, ב, דף ג, א)

פעם בחג-השבועות אחר תפילת שחרית, העמידו לאדמו"ר האמצעי כסא בחצר, ורבינו אמר מארך ארוך כדרכו. כשסיים לא פנו אנ"ש לביתם, היות וראו כי רבינו מכין עצמו למאמר נוסף. שוב האריך בדרוש, סיימו והתכונן למאמר שלישי. הרה"ח רי"א מהאמיל ראה את הנעשה, ורץ מיד לבית חתן רבינו - אדמו"ר הצמח-צדק... לא יכול לתת מעצור לרוחו, תפס את הצ"צ בזקנו, ואמר לו: מענדל, מענדל! קום הער און זע וויא עס גיסט זיך אלקות אין גאס! (בוא, שמע וראה כיצד משתפכת אלקות בחוצות!) (מגדל-עז, עמ' קפז. מסיפורי השד"ר הרה"ח ר"י היילפרין)

במאמרי אדמו"ר האמצעי שבדפוס, מצינו ואתו לידינו שבעה מאמרי דא"ח שנאמרו בחג-השבועות תקע"ט, שנים משנת תקפ"ג, שנים מתקפ"ו, ועוד מאמרים בודדים משנים אחרות.

לחאצל אדמו"ר ה'צמח צדק'

[א]

..בחג-השבועות ההוא [בשנת תר"ז] באו הרבה חסידים, ומהם מן המפורסמים ביותר, הרב ר' הלל [מפאריטש] והרב ר' בצלאל מאזאריץ, ורבים הרבה מאוד. החסידות היתה אז "אנכי ה' אלקיך", והגידה כ"ק רבינו [הצמח-צדק] בערב חג-השבועות אחר המקוה, כשתי שעות קודם הדלקת נרות. וכל הערב והלילה חזרו בני הרב, כבוד הרבנים זצ"ל - איש בביתו - הדרוש הלזה. ולעת בוקר חזר הרב ר' בצלאל.. הדרוש ההוא.

בעת התפילה באו כל בני הרב לבית-הכנסת של כ"ק רבינו. כ"ק רבינו היה מפטיר, ובעת אמירתו ההפטרה בכה בכי רב מאוד.

אחר התפילה היתה סעודה אצל כ"ק רבינו, ואל הסעודה היו רק מהחסידים והרבנים הכי גדולים, לבד בני הרב. והם ישבו ראשונה, הרב ר' ברוך שניאור לימין כ"ק רבינו, אחריו הרב ר' חיים שניאור זלמן, אחריו כ"ק אאזמו"ר הרב ר' יוסף יצחק. הרב מוה"ר יהודה ליב לשמאל רבינו, אחריו כ"ק אאזמו"ר (אבי כבוד חותני הרב ר' אברהם שי') הרב מוה"ר ישראל נח, ואחריו הרב ר' הלל. והחסידים המכובדים (הבלתי קרואים אל השולחן) עמדו מרחוק מעט. השולחן היה בבית-הכנסת הקטן, ראשו לצפון וסופו לדרום, ובמקום כ"ק רבינו (שהיה בצד צפון, בראשית השולחן) היה מוכן מעט יין ומעשה מאפה (מזונות).

וכאשר ישבו כל הקרואים, יצא כ"ק רבינו מחדרו וישב לו בהשולחן, על כסא המוכן לו שם. והרב ר' בצלאל היה עומד על ספסל ממול רבינו, והמספר עמד גם-כן על ספסל.. וכאשר ישב כ"ק רבינו, שפך מעט יין לכוסו ובירך, והגיד "לחיים" לבניו ולהקרואים, ונענע בראשו הקדוש גם להעומדים מרחוק. והתחיל לנגן, ובניו - לא הקרואים - עזרוהו. והיה נעימות גדולה לשמוע זאת. אחר-כך עמד מכסאו והרחיקו מעט, והתחיל לרקד בעצמו במקומו, ובידו מטפחתו. ובני הרב - ולא הקרואים - מחאו בכפיהם..

ואחר-כך התחיל לנגן ניגון כ"ק רבינו הגדול הידוע (לא של ראש-השנה, כי-אם הארבע פעל [=בבות] הידוע.. והמפורסם בין החסידים), ובניו - לא הקרואים - עזרוהו. ובכה בכי רב. והתחיל להגיד חסידות, והיה זה ביאור על הדרוש "אנכי ה' אלקיך" שהגיד בערב-שבת. ודיבר בערך שעה (מרשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בשנת תרד"ע, ס' השיחות תורת-שלום, עמ' 209 - מאשר סיפר לו "זקן נכבד" בו ביום)

[ב]

שמעתי מפי מורי ומלמדי החסיד הידוע המשכיל ועובד ה', הרב ר' שמואל בצלאל נ"ע: בחג-השבועות תרי"ג נדמנו לליובאוויטש החסידים המפורסמים.. קביעות דחג-השבועות בשנה ההיא היה ביום הראשון ויום השני. חמישה מאמרים הואיל הוד כ"ק אאזמו"ר [הצמח-צדק] לומר אז: המאמר הראשון אמר ביום ו' ערב ש"ק בצהרים - כמנהגו בכל ערב חג-השבועות, השני בש"ק בהשכמה בשעה השביעית, השלישי בש"ק אחר תפילת המנחה, הרביעי ביום הראשון דחג-השבועות קודם תפילת מנחה, והחמישי בהשכמה ביום השני דחג-השבועות.

ביום השני דחג-השבועות היה כ"ק אאזמו"ר מזמין את כל הרבנים והחסידים לקידוש, אשר על-פי רוב היה בבית-הכנסת, והוד כ"ק אאזמו"ר היה מספר איזה סיפור, ונושא השיחה היה בענין קבלת התורה ומעלות מידות טובות שנקנות בדרך ממילא על-ידי לימוד התורה.

בכל שנה ושנה ביום השני דחג-השבועות, היו הרבנים המשפיעים וזקני החסידים קרואים לסעודת יום-טוב. בתוך הסעודה היה כ"ק אאזמו"ר מדבר דברי תורה בסוגיות הש"ס או בשאלות ותשובות, והיה דורש שהרבנים יפלפלו בזה ויחוו דעתם. ולפעמים היה מבאר איזו סוגיא על-דרך המוסר. ועל הרוב היה מספר איזה סיפור. ומכיון שהיה מתעתד לנגן את הניגון הידוע של כ"ק אדמו"ר הזקן - שהיו מכריזים מראש שינגנו את הניגון של ארבע בבות - ידעו הכל שנגמר סדר הסעודת מצוה (אגרות-קודש מוהריי"צ, ו, עמ' קעא-קעב)

[ג]

הצמח-צדק היה "עושה" טיש ביום ב' בוקר, והיה נקרא דער "רבנישער" טיש. כל הרבנים היו קרואים, כמובן גם בניו. גם הצמח-צדק היה סועד עמהם. והיו מדברים בנגלה ובדרך שקלא-וטריא. לא היה מאריך, כי אם כ-4-3 שעה - חמישים מינוט ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ח, עמ' 15. מדיבורי אדמו"ר מוהריי"צ בימי חג-השבועות תרצ"א בריגא)

[ד]

בחג-השבועות.. שולחן התורה שהיו מזמינים את הרבנים האורחים הבאים על חג-השבועות לליובאוויטש לסעודת יום-טוב ביום הראשון דחג-השבועות, ביום ההילולא של מורינו הבעש"ט נ"ע.

בסעודה זו, הנה מלבד המאמר חסידות שהיה הוד כ"ק אאזמו"ר הרב בעל צמח-צדק אומר, ומלבד איזה סיפורים שהיה מספר ממה ששמע מהוד כ"ק זקינו אדמו"ר הזקן נ"ע, אודות מורינו הבעש"ט נ"ע ואודות מורינו הרב המגיד ממעזריטש נ"ע, הנה מלבד זאת היה הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח-צדק משתעשע עם הרבנים הגאונים בדברי תורה בנגלה, והיה מפליאם בחידושיו הגאוניים (אגרות-קודש מוהריי"צ, ח, עמ' תצט)

[ה]

אצל הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח-צדק היה הסדר, שביום השני של חג-השבועות הזמינו את האורחים לסעודת יום-טוב, והוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח-צדק היה אומר מאמר דא"ח. בשנת תרט"ז סיפר הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח-צדק בעת סעודת חג-השבועות שני סיפורים... (ס' השיחות תש"א, עמ' 123)

[ו]

חג-השבועות היה נקרא בליובאוויטש "חג המצות", יען כי בו היו באים רבנים חסידים.. ונקרא "חג המצות" כי אצל החסידים נקרא הרב בשם מו"צ.. והיה אז שולחן לפני הבאים, מהשולחן הזה היו הרבנים יראים, כי רבינו הצמח-צדק היה שואל שאלות בלימוד..

החוזר ר' אהרן היה מספר מסדר השולחנות הנ"ל בפרטיות, וסיפר כי לא היו מניחים אז יונגעלייט [=אברכים] להשולחנות, כי רצו שירגישו יוקר אין א ווארט... (ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 138-137. ובשיחותיו בחג-השבועות תש"נ, האריך כ"ק אדמו"ר זי"ע בענין נסיעתם של הרבנים המורי-צדק לאדמו"ר בחג-השבועות, תפקידם וכו' - ראה ס' השיחות תש"נ, ב, עמ' 487 ואילך).

[ז]

מרשימת מאמרי אדמו"ר הצמח-צדק ניכר שנהג לומר מאמרי דא"ח בשני הימים של חג-השבועות, ובשנים רבות אמר שניים או גם שלושה מאמרים ביום אחד. על מאמרים רבים נרשם שהם נאמרו "בבוקר" [קודם התפילה], "אחר התפילה", "בסעודת הבוקר" (או: "בסעודת שחרית"), "אחר הסעודה", "בצהרים", וביום הראשון "לעת ערב" (או: "בין מנחה למעריב"). בשנת תרי"ז, כשחל היום השני בשבת, נאמר בו ביום מאמר אחד "אחר התפילה" ועוד שני מאמרים "לעת סעודה שלישית". וכל זאת בנוסף למאמרי ערב חגה"ש (ובשנת תר"ה: "ליל א'"), ומאמרי השבת שקודם החג ושלאחריו.

[ח]

ליל א' דשבועות, הרי אף בני הצמח-צדק בחייו היה כל אחד בחדרו ולא ב"מניינו" ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ח, עמ' 15. מדיבורי אדמו"ר מוהריי"צ בימי חג-השבועות תרצ"א בריגא) לטאצל אדמו"ר מוהר"ש

[א]

מהר"ש נ"ע - היה עורך רק קידוש [ולא "טיש" כדרכו של הצמח-צדק] בשביל הרבנים. היה שואלם על-דבר השאלות האי-רגילות שהיו במשך העת - גם-כן בנגלה ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ח, עמ' 15. מדיבורי אדמו"ר מוהריי"צ בימי חג-השבועות תרצ"א בריגא)

[ב]

בשנים רבות מצינו שאדמו"ר מוהר"ש אמר שני מאמרים בחג-השבועות, ובכמה שנים מפורש שמאמר אחד נאמר ביום הראשון ומאמר שני ביום השני.

מאצל אדמו"ר מוהרש"ב

[א]

בסדר הרגיל היה הוד כ"ק אאמו"ר [מוהרש"ב] אומר מאמר בלילה הראשון - תיכף אחר הדלקת נרות, ובלילה השני קודם מעריב.

ביום הראשון אחר התפילה היה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הולך לברך את כבוד אמו - כ"ק א"ז הרבנית הצדקנית מרת רבקה זצוק"ל זי"ע - בברכת החג. ובשנה ההיא - תרנ"ב - כבר היה מקדש קידוש היום בביתו, והאורחים שבאו על חג-השבועות נקראו לקידוש, בדירת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (אגרות-קודש מוהריי"צ, ג, עמ' תח)

[ב]

בלילה הראשון של חג-השבועות בשנת תרנ"ו בליובאוויטש, אמר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] את המאמר ד"ה "ועשית חג שבועות". הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק התחיל באמירת המאמר זמן רב לפני הדלקת הנרות, והמאמר נמשך שעתיים ומחצה (ס' השיחות תש"ב, עמ' 119)

[ג]

הרה"ח ר"א סימפסון סיפר כי בליובאוויטש, אחרי המאמר דליל חג-השבועות, היתה נערכת "חזרה", וכשהאיר היום הפסיקו באמצע ה"חזרה" ואמרו ברכות-השחר. ולא היו אוכלין סעודת יום-טוב (המלך-במסיבו, א, עמ' קעב-קעג) [ד]

בכל קהילות דחב"ד חג-השבועות היה חג שמח (כבשמחת-תורה); הלכו לקידוש משפחות משפחות, התאספו והתוועדו בשמחה וטוב לבב..

בליובאוויטש לא היה זמן לשמוח. כל החסידים היו ברצינות ובעבודה כל שני הימים, לחזור שלושה מאמרי דא"ח אשר נשמעו מפי כ"ק אדמו"ר הרש"ב.

זכורני קביעות השנה דחג-השבועות דשנת תרע"ד, שחלה ביום ראשון ושני.. שונה היה חג השבועות מכל החגים, בסוג החסידים שזכו לבוא לליובאוויטש, רובא דרובא רבנים, מו"צ, שו"בים, אשר עטרו כהונתם בקהילות שונות. הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה ז"ל, אשת חבר כ"ק אדמו"ר הרש"ב זצוקללה"ה, הידועה בחכמת אמריה, אמרה שחג-השבועות הוא חג המצי'ן, שהמו"צ באים על חג-השבועות לליובאוויטש...

כאמור למעלה, חל שבועות ביום הראשון וביום השני לשבוע. אחר מנחת שבת רבה (התערוכה) [התכונה], בהכנות לשמוע המאמר דא"ח מפי כ"ק אדמו"ר. ערכו השולחנות כמו מ"ם סתומה, והשולחנות שמשו כמו גדר לחלל שבאמצע השולחנות, ששם ישב כ"ק אדמו"ר, ותפס מקומו לשולחן שבצד דרום. כל החסידים עמדו ועטרו סביב גדר השולחנות כמו בהר סיני, ונגנו שעה ארוכה ניגוני חב"ד וחיכו לבוא כ"ק אדמו"ר. גם בנו יחידו כ"ק אדמו"ר הריי"צ בא שעה ארוכה קודם שבא כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, ובעת שאמר כ"ק אדמו"ר המאמר דא"ח, עמד בנו כ"ק פנים בפנים, וראו אשר כל הגה ותנועה מכ"ק אדמו"ר הוא שומר ומקבל בקבלת עול ובפנימיות הנפש (רשימות-דברים, א, עמ' שלב-שלד)

[ה]

משנת [ת] רס"ו היה דא"ח בסעודת יום ב' דשבועות. לא היו סועדים עם אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע, רק אנשים אחדים, קרובים וכו'. וכל הנאספים רק באו לשמוע ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ בחג-השבועות תרצ"ב)

[ו]

ביום השני של חג-השבועות היתה התוועדות קצרה בביתו של הרבי [מוהרש"ב] ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 57) מאאצל אדמו"ר מוהריי"צ

ב'רשימות' כ"ק אדמו"ר זי"ע (ח, עמ' 14 - מימי חג-השבועות תרצ"א בריגא) , מצינו: יום א'... בין מנחה למעריב - דא"ח. יום ב' ש"ק... בין מנחה למעריב (מוצש"ק) - דא"ח.

וב'רשימות' (מימי חג-השבועות תרצ"ב) : דא"ח ליל א' וליל ב' דשבועות קודם מעריב. "תיקון" גם לא התחיל עדיין (כך אמר [מוהריי"צ] בא"ח [=באיסרו-חג]).

מבאצל אדמו"ר זי"ע

ראה לעיל אודות "מאמר מתן-תורה" (אות יג), ובהתוועדות היום השני של שבועות (אות לא).

משנת תשכ"ו ואילך ערך הרבי התוועדות גם בשבת שאחר חג-השבועות, ובה שיחות ומאמר דא"ח.