תענית בכורות וסיומים
כט[א]
כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] היה בכור, היה עושה סיום מסכת בערב-פסח, נוסף לכך שמע סיום מאדם נוסף, ובכל זאת היה מתענה (שיחת י"ט כסלו תשט"ז. ובס' שמועות-וסיפורים, א, עמ' קכא מסופר בשם הרבנית שטערנא שרה ע"ה, שבנה מוהריי"צ היה ספק בכור).
וב'רשימות' אדמו"ר זי"ע (אודות הנהגתו של אדמו"ר מוהריי"צ בריגא בשנת תרצ"ב): עשה סיום על מסכת סנהדרין. עכ"ל. והיא המסכת שאדמו"ר מוהריי"צ ואדמו"ר זי"ע היו רגילים לקחתה בחלוקת הש"ס. ואכמ"ל.
[ב]
אדמו"ר מוהריי"צ היה מתענה בערב חג-הפסח, וגם היה עושה סיום מסכת, או היו קוראים מי מהבחורים שיעשה סיום מסכת בחדרו. וזה כולם היו רואים שהוא בשעת מעשה אינו טועם כלום. וזה כולו היה הכנה שמא לא יוכל להתענות, אבל לבסוף היה מתענה. פעם נזדמן שהוא נתעלף בשעת הסדר, שאכל את המרור כמעט אליבא ריקנא (לקוטי-ספורים, עמ' רסב)
[ג]
כלתי תי' [אשת מוהריי"צ] כותבת אשר הסדר הראשון היה לא יפה כל-כך, כי התענית בערב יו"ט והיית יגע מאוד. אולי ח"ו סבלת מהארבע כוסות מתוקף היין, או מההידור בהכזית מרור.. למה התענית ולא הכינות סיום מקודם, אם כי היית טרוד מכל-מקום היה אפשר ללמוד מסכתא קטנה (אגרות-קודש מוהרש"ב, ד, עמ' רטו, אל כ"ק בנו מוהריי"צ)
ולמדנו מכאן כי אדמו"ר מוהרש"ב החזיק בדעת המתירים לבכור לאכול, גם כשסיום המסכת נעשה לכתחילה לכוונה זו, ואכמ"ל (ראה גם בס' מנהג-ישראל-תורה, עמ' רס-רסב. נטעי-גבריאל, ב, עמ' קנח) לכ"ק אדמו"ר זי"ע, אף שהיה גדול הבנים, לא היה בכור, ולא היה מתענה בערב-פסח (וראה שו"ע אדמו"ר תע, ב-ג)
בשנת תשמ"ח, אחר סיום תפילת השחרית בביתו (בשנת האבלות על הרבנית ע"ה), ערך הרבי סיום הש"ס, ובו קישר בין תחילת התושב"כ וסיומה עם תחילת הש"ס וסיומו, ותחילת הרמב"ם וסיומו. אחר-כך שלח שני בקבוקי יין וח"י דולארים עבור עריכת הסעודה (ראה: יומן 'הקהל' תשמ"ח, עמ' 208-207)
גם בשאר השנים נהג הרבי לשלוח (על-ידי המזכיר הרב חודקוב ע"ה) את שיירי יין הקידוש שלו, וניכר שהיה זה לשם סעודת "סיום".
לא[א]
ר' אייזיל האמלער היה בכור, וכל שנה בערב-פסח היה עושה סיום על כל הש"ס (שיחת י"ט כסלו תשט"ז)
[ב]
כמדומה שהרה"ח רש"ז שניאורסאהן ע"ה (מלאדז') החזיק בדעת הנודע-ביהודה שלא להתיר לבכור לאכול בערב-פסח אפילו בסיום מסכת (מרשימות הרה"ח רמ"ז גרינגלאס שי') .
וראה בס' שיח-שרפי-קודש ברסלב (ד, עמ' עג), שרבים נהגו להתענות ולא לפטור בעשיית סיום. ובס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רנו-רנז), אודות המחמירים והמקילים.
[ג]
המנהג הפשוט הוא לעשות סיומים, ואף שהלימוד אינו בעיון כל-כך (על-פי שיחת ש"פ משפטים תשט"ז)
[ד]
ראה לעיל (אות כה), שאדמו"ר מוהרש"ב היה עושה סיום מסכת - אף שלא היה בכור.
בדבר תענית בכורות בערב-פסח שחל בשבת - ראה להלן. ובמנהגי הצדיקים מצינו, שבקאז'ניץ נהגו - על-פי המגיד מקאז'ניץ - להתענות רק עד חצות (ספרן-של-צדיקים, עמ' 77). ובבית זידיטשוב לא התענו הבכורים, שכן בעל ה"עטרת צבי" אמר שהמקור לתענית הוא מ"ש במס' סופרים שהבכורים מתענים בערב-פסח, ולדעתו טעות נפלה שם וצ"ל "מתענגים" ולא "מתענים" (ראה בקונטרס הוספות-מנהגים דזידיטשוב, אות סח).
מנהגו של הרה"ק רד"מ מטשורטקוב היה, שבניו ונכדיו עשו לפניו סיומי מסכתות כדי להיפטר מתענית בכורים (מעשי-אבות בהגדת רוז'ין, עמ' יד). ובס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רנז), אודות בית צאנז, שינווא ובעלז שנהגו לעשות סיום עבור הבכורים.
הרה"ק ר' רפאל מברשיד היה רגיל להתענות בערב-פסח אע"פ שלא היה בכור, והוא ממורו הרה"ק ר"פ מקאריץ, מחמת שצריך קטנות קודם לגדלות (קובץ שפתי-צדיקים, ח, עמ' נח. ובהלכות שבהגדת ביאלא [עמ' 3] נאמר, שאנשי מעשה מתענין בערב-פסח כדי שיאכלו בלילה מצה לתיאבון, וכן מפני שבו כתב המן ספרים להשמיד כל היהודים [ובשו"ע אדמו"ר תע, ט: מי שהוא איסטניס כל כך שאם יאכל ביום לא יוכל לאכול בלילה מצה לתיאבון, יש לו להתענות בערב-פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון בלילה לקיים מצות בערב תאכלו מצות לתיאבון]).