ערב פסח

כהסדר היום וההכנות לפסח

[א]

שני ערבי ימים-טובים היו בליובאוויטש - ערב יוהכ"פ וערב פסח - שהיו דומים זה לזה בכך שבאותו יום עצמו היה הבדל גדול באווירתם של שני חצאי היום. חצות היום היה עושה ביניהם הבדלה שכזו, כאילו הם שני זמנים שונים לחלוטין...

בערב-פסח היה אאמו"ר [מוהרש"ב] מתעורר לא יאוחר מהשעה 3. אחר הנחת תפילין של קודם התפילה היה עושה סיום מסכת. היה מתפלל לא יאוחר מהשעה 30.5, ועד אחר ביעור-חמץ היה טרוד כל הזמן בהשגחות והוראות לסילוק החמץ והטמנת כלי החמץ. בחצות היום היתה ההכנה לאפיית מצת-מצוה. אחר אמירת - לנכון יותר: לימוד - "קרבן פסח".. זרחה בבית אורה שונה לחלוטין... (לקוטי-דיבורים, עמ' 267-264)

[ב]

פעמיים בשנה, בערב יוהכ"פ ובערב חג-הפסח, נהג הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] לקום בשעה שתים-וחצי אחר חצות הלילה, והיה לומד עץ-חיים ופרי-עץ-חיים, בכל עת מעניין היום (ס' השיחות תש"ב, עמ' 87)

[ג]

[שנת תרנ"א]: רגיל הוא אבא [מוהרש"ב] לקום בערב-פסח בשעה החמישית בוקר (לקוטי-דיבורים, עמ' 1368) כו[א]

אחר שריפת החמץ היו הולכים לטבול במקוה, לובשים בגדי יום-טוב ואופים מצת מצוה, ואחר-כך עוסקים בשאר ההכנות ליו"ט. בין שאר ההכנות היה גם-כן - להסיר את החותמות מעל בקבוקי היין - ובפרט אותם שהיו בהם אותיות - ולהסיר המגופה במקצתה. והיו נזהרים שלא יגע ברזל הפראפענציער [=חולץ המגופה] ביין (ס' השיחות תש"ג, עמ' 74)

[ב]

היו פותחים את היין בערב-פסח, היינו כי [מוהרש"ב] היה מסיר הלאק (שהיין היה חתום בלאק), וכשהיה פותח היין היה נזהר אשר ביום [=בערב הפסח] היה מוציא רק חצי המגופה, והיה נזהר אשר הברזל הפותח לא יגע ביין. ועל ההנהגה האחרונה שאלתי טעם, והשיב:..האם אינך יודע הטעם שהברזל אין צריך להיות בהמשכת המים למקוה?! (ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 129)