שמורה, פשוטה ומצת-מצוה

כב[א]

סיפר הרג"ד [הרה"ח ר' גרשון דובער מפאהאר-נעוויל], ר' הלל [מפאריטש] תבע מהיושבים ("זיצערס").. לאכול "שמורה" [ולא "מצה" פשוטה] כל הפסח. ואמר הרג"ד על עצמו.. "שמורה" עסן - איז מסחר איז ניט קיין הידור (שבעצמו לא היה יכול להכין "שמורה", רק היה צריך לקנות) אבער כשר'ערע מצות איז דאס [=באשר לאכילת "שמורה", "מסחר" - מצות קנויות - אינו הידור, אבל הרי אלו מצות כשרות]

- ובכן אני אוכל "שמורה"... [אבל בלאו-הכי לא היה מחזיק עצמו כשייך להידור זה] (מרשימות הרה"ח רש"ב שי' נאטיק, בשם הרה"ח ר' יהושע ליין הי"ד)

[ב]

הרה"ח ר' אברהמ'קע [לנדא, מו"ץ דזעמבין] היה נוהג לאכול בכל ימות הפסח "מצות" [פשוטות] (מובן עגולות מעשה יד), וכשהתחילו אחדים מהחשובים להדר ולאכול "שמורה" לא רק בלילה הראשון אלא גם בכל ימות הפסח, היה נראה להם כיוהרא נגד הרב, והיו שואלים אותו בכל שנה, כמה "שמורה" לאפות השנה בשביל הרב, והיה עונה להם שבכל ימות הפסח הוא אוכל "מצה". אך פעם נרמז להרב שכדאי שיתחיל להדר ולאכול "שמורה" כל ימות הפסח, אז לטף בזקנו ואמר: אברהמ'קע רוצה להתחיל ולהדר השנה לאכול "שמורה" כל ימות הפסח, זאת אומרת שאברהמ'קע נשתנה ונתעלה?! והביט על זקנו ואמר: לא! לא! אברהמ'קע עוד לא נתעלה ויוכל לאכול עוד "מצה" כל ימות הפסח (הלקח והלבוב, ב, עמ' רה. ומסתמא שמע מהרה"ח ר"ש גרונם ע"ה, או מהרה"ח רש"ד זיסלין ע"ה ששמע מרש"ג הנ"ל)

[ג]

אך מצינו גם שמועה הפוכה בשם הנ"ל, בזה הלשון: שמעתי מהמשפיע הרש"ג ז"ל, בשם הרה"ג והרה"ח ר' אברהם ז"ל רב בזעמבין, שאמר (בזה הלשון שמעתי): אמאל איז געווען "שמורה" א הידור (הפירוש הוא שמורה משעת קצירה), היינט איז "שמורה" א חוב [=פעם היתה אכילת "שמורה" - משעת קצירה - הידור, היום זה חוב].

והפירוש בזה.. שאז במצה שמורה משעת טחינה היה חסר רק ההידור שאינה שמורה משעת קצירה, אבל היו בטוחים שהיא מצה עכ"פ, אבל כעת אינם בטוחים בזה (וכנ"ל, שבזמן האחרון התחילו לטחון בריחיים גדולים מאוד, וכבר צווחו על-זה כמה, שאי-אפשר לנקרם היטב. וגם לפעמים היה חשש שלותתים החטים), ולכן הוא חוב (לקוטי-ספורים, עמ' קצג-קצד. ואולי נאמרו דבריו אלה בשנים מאוחרות לדבריו שבסעיף הקודם)

[ד]

ר' נטע ממאלאסטירסצינע [מחסידי אדמו"ר הצמח-צדק] לא אכל "שמורה" וחדש, ואמר: איך ווייס ניט ווען אנצוהייבן [=איני יודע מתי להתחיל]. עמוק עמוק מאוד (קונטרס רמ"ח-אותיות, אות פה - מסיפורי הרה"ח ר"ש גרונם ע"ה) .

[ה]

על אכילת "שמורה" ו"פשוטה" בליובאוויטש, ראה באותיות ח-ט, ולהלן במנהגי אחרון-של-פסח.

[ו]

בס' אמרי-פנחס השלם (אות רסח): מעת שישראל נזהרים ממשהו חמץ בפסח, ואוכלים מצה שמורה, היתה להם ישועה בדבר גדול (עיי"ש).

[ז]

כתב מוהרצ"א מדינוב בס' דרך-פקודיך (מצות-עשה י חלק הדיבור אות ד): המחמיר בדבר ביותר שלא לאכול כל ימות החג רק מצה משומרת משעת קצירה, הוא גם-כן מחשש איסור משהו חמץ אפילו בספק, ולא מטעם מצות שמורה.

ואשרי חלקו ותבוא עליו ברכה.

[ח]

בדבר "שמורה" ופשוטה, ראה גם בס' זכרון-טוב (עמ' 36): ולענין מצה שמורה אמר [הרה"ק ר"י מנעשכיז] בשם אביו [הרה"ק מוהר"מ], שמי שאין לו מצה שמורה רק בדוחק, מוטב שיאכל מצה אחרת כדי שלא למנוע משמחת יום-טוב שהוא דאורייתא, ושימור משעת קצירה אינו חיוב מדאורייתא. עכ"ל.

[ט]

בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תקמו), שבני-ביתו ומשרתיו אכלו מצות פשוטות, אך הוא עצמו והמסובין על שולחנו אכלו מצות שמורות. ובהגדת צאנז (עמ' רטו), שנשים וקטנים אכלו מצה פשוטה. אבל ראה בס' השיחות תש"ב (עמ' 105), שמשעה שהנהיגו את הריחיים של-ברזל נזהרו בליובאוויטש שמצה פשוטה לא תהא כלל בנמצא בבית, אפילו לא אצל המשרתים.

[י]

אודות שנת תרס"ז (?) מסופר בס' 'ליובאוויטש וחייליה' (עמ' 56), שבחדר האוכל של הישיבה היה שולחן מיוחד שעליו אכלו תלמידי ה"חדרים", שהם אכלו מצה לא-שמורה כל ימי הפסח (חוץ מעריכת ה"סדר" שהיו נותנים להם "שמורה"). ואת המצות הפשוטות הללו היו אופים אחרי אפיית ה"שמורה".

[יא]

בס' דרכיו נימוקיו ושיחותיו של החפץ-חיים (עמ' לד): בפסח אכל רק "שמורה" בכל ימי הפסח.. וכדעת הגר"א, אמנם בעד כולנו בביתו אפה מצות פשוטות, אבל השגיח מאד בשעת אפייתם, כידוע בעירנו.

כגאכילת מצת ערב-פסח כל ימי הפסח

[א]

אודות הנהגתו של אביו אדמו"ר מוהרש"ב, אמר אדמו"ר מוהריי"צ: לא כל שנותיו אכל כל ימי הפסח "שמורה" הנאפית בערב-פסח ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ריגא, ימי הפסח תרצ"ב)

[ב]

אדמו"ר מוהרש"ב נהג לאכול במשך כל ימי הפסח לא רק מהמצות שנאפו בערב-פסח, ולא רק בשנים שהיה מחוץ לליובאוויטש - שאז נשלחו לו המצות מליובאוויטש זמן מה לפני הפסח - אלא גם בהיותו בליובאוויטש אפו עבורו מצות בבית אמו הרבנית רבקה, קודם הפסח (ראה: רשימות-דברים, א, עמ' של) . אך שמא היו אותן המצות רק עבור בני ביתו של הרבי, וכשהיה הרבי בחו"ל, היו שנים שגם בליל הסדר אכל מהמצות שנשלחו אליו מליובאוויטש קודם הפסח. וכך כתב מחו"ל באחד ממכתביו: הודיתי להשי"ת מעומק לבבי שיש לנו מצה שמורה לקיים אי"ה מצות אכילת מצה... ת"ל עבור רוב חסדיו אתנו. והנני בשבח והודיה על העבר ובתחינה ובקשה מהשי"ת על להבא, שנזהר ממשהו חמץ בחג-הפסח הבע"ל (אגרות-קודש, ג, עמ' רלג. וראה עוד שם, ב, עמ' תשפט) .

וכן כשהתגורר ברוסטוב, בשעת החירום של שנת תרע"ח, כתב לר' נתן גו"א ששלח לו מצות: המצה שמורה עם המכ' הגיעו ת"ל כשורה. ומעומק לבבי אודה לה' אשר לא עזב חסדו מאתנו, ונתן לנו את המצוה לקיימה בעזרתו ית'. השי"ת יהיה בעזרנו לקיים מצוה זו וכל המצות בשמחה ובטוב לבב, ויאיר נפשנו באור החיים, מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא, ונזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו ונאכל מן הזבחים ומן הפסחים כו'. גודל ת"ח לכבודו אשר זיכה אותי בדבר הזה, ובזכות זה ישמור השי"ת אותו ואת כל בני-ביתו יחיו מכל צרה וצוקה ונגע ומחלה, ויחוג את חג-המצות הבא עלינו בדיצה ובכשרות ובשמחה ובטוב לבב, ויצליח לו השי"ת בכל עניניו בגשמיות וברוחניות (שם, ב, עמ' תתפח)

[ג]

הרה"ח מו"ה לוי יצחק - אבי כ"ק אדמו"ר זי"ע - אפה בעצמו מצות-מצוה בערב-פסח, אבל לא הקפיד לאכול בכל ימי הפסח רק ממצות אלו (המלך-במסיבו, א, עמ' ש)

[ד]

בארצות-הברית אפו לאדמו"ר מוהריי"צ בערב-פסח מצות לכל ימי הפסח (שמעתי מהרה"ח ר' שלום חסקינד שי')

[ה]

כשאכל אדמו"ר זי"ע מצות בימי הפסח (בשבתות, ואולי גם בחולו-של-מועד), היה זה מן המצות שאפו עבורו בערב-פסח, ומאותן מצות אכל גם אחר ימי הפסח (כדלהלן עמ' רנח אות לא).

[ו]

הרה"ח ר"י הורוויץ ("ר' איטשע מתמיד") היה אופה שתים-עשרה מצות לכל ימי הפסח (מרשימות הרה"ח ר"י חיטריק שי' ולכאורה נראה שהכוונה לאפיית מצות מצוה בערב הפסח) .

[ז]

אודות צדיקים שנהגו לאכול כל ימי הפסח רק מהמצות-מצוה שנאפו בערב-הפסח, ראה: ספרן-של-צדיקים (עמ' 78) על הרה"ק רי"מ מקאז'ניץ, הגדת ברכת-אברהם (עמ' 7) על הרה"ק ר"א מטשכנוב, הגדת סקווירא (עמ' יד - ובני-הבית ממצות שנאפו בר"ח ניסן), מנהגי-בעלז (עמ' לח), הגדת צאנז (עמ' קצח), באבוב, מנהגי-קומרנא (אות שלט), מנהגי-ספינקא (עמ' כח), מנהגי-אליק (אות קיג), קדוש-ישראל (עמ' קנד), מנהגי-קרלין, קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות מט, והגדת קוידנוב), ערכי-יהושע (אות קו), אהל-יוסף (עמ' ק. ריח). בהגדת לעלוב (עמ' יד), שהיו מאדמו"רי לעלוב שאכלו רק מהמצות של ערב-פסח, והיו שחששו לאפות בערב-פסח ואכלו מהמצות שאפו בעצמם בימים שלפני זה. וראה עוד בב"י בב"ח ובדרכי-משה סי' תנח, ובפרי-מגדים שם (משבצות-זהב אות א).

וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' קטו).