סדר בדיקת-חמץ

יזהנחת פתיתי חמץ

[א]

המנהג להניח פתיתי חמץ קשה זמן מה קודם הבדיקה, כדי שימצאם הבודק. ועל-פי הקבלה יש להניח עשרה פתיתין. וקודם שיתחיל לבדוק יברך: "ברוך.. על ביעור חמץ" (סידור אדמו"ר) ולענין הנחת עשרה פתיתין מציין כ"ק אדמו"ר זי"ע בהגש"פ שלו, למשנת-חסידים וסידור האריז"ל, ולשער-הכולל שהביא מס' ברית-הלוי למהר"ש אלקבץ שהוא מרומז בגמ' [פסחים י, א]: הניח עשר כו'. (וראה עוד בקטע הבא).

[ב]

ומעיקר הדין אין צריך כלל להניח פתיתים הללו קודם בדיקה, שאף אם יבדוק הבודק ולא ימצא שום חמץ בבדיקתו, אעפ"כ לא בירך לבטלה.

שכך המצוה, לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא ממנו מאומה, ואם לא מצא אין בכך כלום, וכבר קיים המצוה כתיקונה. אבל כבר נתפשט המנהג להניחן, ומנהגן של ישראל תורה היא (שו"ע אדמו"ר תלב, יא)

ראה בחק-יעקב טעמי מנהג זה. ויש להוסיף טעם: כדי שבביטול היום יוכל לומר "כל חמירא וחמיעא דחמיתיה ", וגם שלא ישכח חובת ביעור ולא יצטרך לשרוף הכלי שלקח לבדיקה כמ"ש סוף סי' תמ"ה (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

ובס' מקור-חיים (לבעל החות-יאיר, סי' תלב) הביא, "שחסידים הראשונים היו מניחים עשרה פתיתין בעשר זויות". וראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' קצח), נטעי-גבריאל (ב, עמ' לו).

[ג]

מנהג בית הרב: מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, כל אחד מהם כרוך בפיסת נייר (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. ושם: בכתר-שם-טוב [לרש"ט גאגין] ח"ג כותב, אשר כן הוא גם מנהג הספרדים באה"ק סוריא תוגרמא ומצרים. והטעם, כדי שלא יתפרר. וע"ד מ"ש בשו"ע סי' תלב).

כריכת פתיתי החמץ וסגירתם בנייר רשומה גם בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות נא); רזא-דעובדא (עמ' קכד); מנהגי-אליק (אות קי); הגדת לעלוב (עמ' יז-יח).

יחהבדיקה

"וקודם שיתחיל לבדוק יברך" (סידור אדמו"ר) - מוכח מלשונו שהנר יהיה דלוק מכבר, והברכה סמוכה לבדיקה. ונוהגים שהמברך אוחזו בידו בשעת הברכה.

והוא לא כמובא בשם הרה"ק מסטרטין, שמברכים בידיים פשוטות וללא נר בידו, ומדליק את הנר רק אחר הברכה (ראה: שו"ת הד"ר מהדו"ת קונטרס הוד והדר דף ב, ב). הדלקת הנר אחר הברכה היא גם המנהג בסקווירא (הגדה, עמ' יב; מנהגים, עמ' ד).

יטבודקים לאור נר של שעוה (שו"ע סי' תלג) , ועל-ידי נוצת עוף. הבודק מניח החמץ שמוצא בשק קטן של נייר. בגמר הבדיקה מניח שק זה, הנוצה ושיירי הנר - אם ישנם - בקערורית כף-עץ, מעטף הכל בנייר (אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף), ומהדק על-ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע) .

ראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' קצט). וראה עוד שם (עמ' רא-רב) בדבר הטעמים לשריפת הכף והנר. קשירת הנוצה, הנר והכף עם החמץ, רשומה גם בהגדת קוידנוב (עמ' יז) ובהגדת בעלז (עמ' י).

כ[א]

וצריך לחפש לאור הנר בכל המחבואות, גם בסדקים שבקרקע. ולא ידבר בין הברכה לתחילת הבדיקה, אפילו מענייני הבדיקה. ונכון שלא ישיח שלא מענייני הבדיקה כל זמן בדיקתו.

ויעמיד מבני-ביתו אצלו לשמוע הברכה, שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתים. ויזהרו לבדוק תחילה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה, ולא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר (סידור אדמו"ר)

[ב]

"ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה" - אם תמצי לומר שהדיוק בסידור נכון הוא, שיש להעמיד מבני-ביתו - ללא כל תנאי (ולא שהועתק הלשון מהשו"ע ולא נחית בסידור להעתיק פרטי דינים), אפשר לומר דסבירא ליה דמצוה לזכות את בני-ביתו גם-כן במצוה זו, שהרי עושים מצוה בבדיקתם (ראה שו"ע אדמו"ר תלב, סוף סעיף ט) , אף שאין החיוב עליהם. ועוד קמ"ל, שאם גם הוא בודק קצת, אין אומרים בכהאי-גוונא שחסר בזה הענין ד"מצוה בו יותר מבשלוחו" - ודלא כמשמעות הלשון בשו"ע שלו (על-פי אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, טו, עמ' קנז) כאלבדיקת החמץ היה הרבי [מוהרש"ב] קורא כמה בחורים לביתו, ואמר לכל אחד באיזה מקום לבדוק, אחרי שישמעו ממנו הברכה, כי היו צריכים לבדוק בחדר האוכל של הישיבה ובבית התה ועוד. את החמץ שמצאו מסרו להרבי לשריפה ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 54-53) כבואחר הבדיקה יזהר בחמץ שמשייר להצניעו למחר לשריפה או לאכילה, לשמרו שלא יוליכוהו אנה ואנה, שלא יתפרר ויתגרר ממנו על-ידי תינוקות או עכברים. וגם צריך לבטל אחר הבדיקה, ויאמר: כל חמירא וכו' (סידור אדמו"ר)

אמירת "כל חמירא וחמיעא" - בלילה וביום - היא פעם אחת בלבד, ולא כנוהגים לומר שלוש פעמים.

המקור לאמירת שלוש פעמים הוא החיד"א. ובמשמרת-שלום (לד, ג) כתב, שכמדומה נהגו כך אבותיו הק'. וכן הוא במנהגי-ספינקא (עמ' כח), בהגדת זידיטשוב, לעלוב, ביאלא, רוז'ין, ויז'ניץ, צאנז, סקווירא ובס' גדולים-צדיקים (עמ' לו).

ואין אומרים את ה"יהי רצון" הנדפס בסידורים שונים אחר בדיקת-חמץ.