קידוש-מנחה-סעודה

כ[א]

ביום אחרון-של-פסח: מהדרין לקדש, אחר-כך מתפללין תפילת המנחה ואחר-כך סעודת יום-טוב (ס' המנהגים, מלוח 'היום יום' עמ' מז)

וכיום - בעטיית ה"עזרת-נשים" - אין נוהגין כן. בליובאוויטש נהגו [רבוה"ק] תמיד להתפלל מנחה קודם הסעודה, הן בשבת והן ביום-טוב.

וכן נהג מוהריי"צ בכל יו"ט להתפלל מנחה בחדרו, ופשיטא שנהג כן באחש"פ שנמשכה הסעודה לתוך הלילה (המלך-במסיבו, א, עמ' רחצ; ב, עמ' קלח-קלט)

כך נהג גם כ"ק אדמו"ר זי"ע, שהיה אוכל את סעודת החג בצהרים, ואת "סעודת משיח" אחר תפילת המנחה.

[ב]

מוהריי"צ יצא לסעודת יו"ט בשעה 30.4, ולא עשה קידוש בסעודה זו. מן הסתם עשה קידוש קודם תפילת המנחה, ושתה עוד כוס יין או אכל "קניידלאך" כדי שיהיה קידוש במקום סעודה (על-פי ס' המלך-במסיבו, א, עמ' קסא; ב, עמ' קלח-קלט) כאבסעודת אחש"פ עמדה על השולחן קערה של רבינו הזקן, והנהוג אשר בקערה הזו מביאים מרק הסעודה אל השולחן, וכ"ק אדמו"ר וכל המסובים לוקחים כמה כפות מרק מקערה זו אל תוך קערותיהם (ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 140)