ליל ש"ק שובה תש"ז
60ליל ש"ק שובה תש"ז
הרמ"ש שי' סיפר לכ"ק אדמו"ר שליט"א אודות סדר התהלוכה של בני הישיבה ואנ"ש שיחיו לתשליך. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: אַז מען קומט אין אַ נייע מדינה, נעמט מען אויף זיך אַ אחריות (אין הרבצת התורה), ועז"נ1 ואת ערובתם תקח.
דער טאַטע האָט אַמאָל פאַרבראַכט שמחת תורה (כנראה בשנים הראשונים לנשיאותו) האָט ער דאַמאָלסט געטייטשט: ואת ערובתם תקח, ערובתם מלשון עריבות, די זיסקייט, אַז אַ נשמה איז יורד למטה ומתלבשת בגוף און נעמט אויף זיך דעם עול תורה ומצות, ניט נאָר אָפּהיטען בדברים האסורים, נאָר אויך לקדש עצמו במותר לך2, איז דאָס אַ גרויסער עול, איז דאָס זייער זיס למעלה. ואז דיבר ההפרש בין חסיד חב"ד לחסיד פולין3: אַ חב"ד חסיד, אַ מלמד, אַ גרויסער אָרימאַן גייט אויף יו"ט צום רבי'ן אין ליובאַוויטש, גייט צו פוס און קומט אַ פאַרמאַטערטער און אַ הונגעריגער, שטופּט זיך צו חסידות, הערן דעם מאמר פון רבי'ן, און אין מאמר רייבט מען אים אויך, קומט נאָכדעם צוריק אַהיים, גייט אַרויס די בעל הבית'טע און שרייט: זעט אַ הפקר יונג, לאָזט איבער די ווייב און קינדער און אַליין גייט ער אַוועק צום רבי'ן, האָט ער ניט קיין עוה"ז און ניט קיין 61עוה"ב, און דאָס איז דער ואת ערובתם תקח, די זיסקייט פון עול תומ"צ.
דער טאַטע האָט דאַמאָלסט שטאַרק פאַרבראַכט און גענומען אַסאַך משקה, ער האָט זיך אַוועקגעזעצט אויף אַ שטול אויפן טיש און געזאָגט צום עולם: הערט אידן וואָס מען זאָגט אייך, היינט איז שמחת תורה, אַ אַנדער מיטוואָך וועט איר דאָס ניט הערען4, איך בין אַ שול קלאַפּער5, באמת מצד מצבי, און איך בין דאָך דעם טאַטענס אַ זון האָב איך געדאַרפט שטיין אין אַ אַנדער מצב, נאָר איך בין אַ שול קלאַפּער.
עוד אמר אַז כ"ק אאמו"ר: "ראה דמע"6, אַז למעלה האַלטען די מלאכים אין האַנט די דמע פון נש"י למטה און ווייסען ניט וואָס דאָס איז און ווייזען איינעם דעם אַנדערען, ראה דמע, ביז וואַנען זיי קומען צום מלאך מיכאל און ער ווייס אויך ניט און פירען דאָס אַוועק צום כסא הכבוד.
איך פלעג שטיין הינטער דעם מאַמען (ר"ה ביינאַכט) פון די כלות הנפש און די מרירות האָט זיך געהערט אַ תנועה פון אנה אני בא7.
יענעם שמח"ת האָט דער טאַטע גערעדט וועגען דעם רבי'ן8 אַז ער איז זיך מתייחס צום מהר"ל9 וואָס דער מהר"ל איז זיך מתייחס צו דוד המלך10, און האָט גערעדט דאַמאָלסט דעם חילוק פון דוד'ן, אברהם האָט אויך געהאַט אַ פאָטער, אָבער אַ תרח11, ער האָט געהאַט אַ זון אברהם האָט ער אים באַהאַלטן12.
הערות
עמוד 60
- 1. שמואלא יז, יח.
- 2. ראה יבמות כ, א. ספרי ראה יד, כא. חרדים סוף חלק מ"ע מה"ת. תניא ספכ"ז. פ"ל (לט, א). קונטרס ומעין מאמר א פ"א ובהערה שם (ע' 137).
- 3. ראה שיחת ש"פ ראה ה'שי"ת.
עמוד 61
- 4. ראה גם אגרות-קודש ח"ד ע' קפו. חי"א ע' ס"ע קפז ואילך. וש"נ.
- 5. ראה גם ספר השיחות תורת שלום ע' 7. ע' 10. ע' 15. ע' 44. ספר השיחות תרצ"וחורף ה'ש"ת ע' 14.
- 6. פיוט אמנם כן בתפלת ערבית ליוהכ"פ.
- 7. וישב לז, ל.
- 8. אדמו"ר הזקן.
- 9. הגאון מרנא ורבנא יהודה ליואי — מהר"ל מפּראג.
- 10. ראה שלשלת היחס ב"היום יום" בתחילתו. וראה ספר השיחות תורת שלום ע' 176: "מיר זיינען דאך פון דוד'ן".
- 11. ראה גם לקמן ע' 206.
- 12. ראה מדרש מעשה אברהם — בית המדרש חדר ב. אוצר מדרשים (אייזענשטיין) ח"א ע' 7.
תניא, ליקוטי אמרים כ״ז - הטקסט מספריא
וְאִם הָעַצְבוּת אֵינָהּ מִדַּאֲגַת עֲוֹנוֹת, אֶלָּא מֵהִרְהוּרִים רָעִים וְתַאֲווֹת רָעוֹת שֶׁנּוֹפְלוֹת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ. הִנֵּה אִם נוֹפְלוֹת לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, אֶלָּא בְּעֵת עָסְקוֹ בַּעֲסָקָיו וְדֶרֶךְ אֶרֶץ וּכְהַאי גַּוְונָא, אַדְּרַבָּה! יֵשׁ לוֹ לִשְׂמוֹחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁאַף שֶׁנּוֹפְלוֹת לוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ – הוּא מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם״.
וְאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּצַדִּיקִים לְקָרְאָם ״זוֹנִים״ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא בְּבֵינוֹנִים כַּיּוֹצֵא בוֹ, שֶׁנּוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי נִיאוּף בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, בֵּין בְּהֶיתֵּר כוּ׳, וּכְשֶׁמַּסִּיחַ דַּעְתּוֹ – מְקַיֵּים לָאו זֶה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵירָה – נוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה מִצְוָה״, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִשְׂמוֹחַ בְּקִיּוּם הַלָּאו, כְּמוֹ בְּקִיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה מַמָּשׁ.
וְאַדְּרַבָּה, הָעַצְבוּת הִיא מִגַּסּוּת הָרוּחַ, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מְקוֹמוֹ, וְעַל כֵּן יֵרַע לְבָבוֹ עַל שֶׁאֵינוֹ בְּמַדְרֵגַת צַדִּיק, שֶׁלְּצַדִּיקִים בְּוַדַּאי אֵין נוֹפְלִים לָהֶם הִרְהוּרֵי שְׁטוּת כָּאֵלּוּ, כִּי אִילּוּ הָיָה מַכִּיר מְקוֹמוֹ, שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִמַּדְרֵגַת צַדִּיק, וְהַלְוַאי הָיָה בֵּינוֹנִי וְלֹא רָשָׁע כָּל יָמָיו, אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת, הֲרֵי זֹאת הִיא מִדַּת הַבֵּינוֹנִים וַעֲבוֹדָתָם – לִכְבּוֹשׁ הַיֵּצֶר וְהַהִרְהוּר הָעוֹלֶה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ, וּלְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי מִמֶּנּוּ, וְלִדְחוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וּבְכָל דְּחִיָּה וּדְחִיָּה שֶׁמַּדְחֵהוּ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא לְתַתָּא, וּבְאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא – אִתְעָרוּתָא דִלְעֵילָּא, וְאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא דִלְעֵילָּא הַמַּגְבִּיהַּ עַצְמָהּ כַּנֶּשֶׁר, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְגוֹ׳ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ, נְאֻם ה׳״.
וּכְמוֹ שֶׁהִפְלִיג בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת תְּרוּמָה [דַּף קכח], בְּגוֹדֶל נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא לְתַתָּא, דְּאִסְתַּלֵּק יְקָרָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְעֵילָּא עַל כּוּלָּא, יָתִיר מִשְּׁבָחָא אָחֳרָא, וְאִסְתַּלְּקוּתָא דָא יַתִּיר מִכּוּלָּא וְכוּ׳.
וְלָכֵן, אַל יִפּוֹל לֵב אָדָם עָלָיו, וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ מְאֹד, גַּם אִם יִהְיֶה כֵּן כָּל יָמָיו בְּמִלְחָמָה זוֹ, כִּי אוּלַי לְכָךְ נִבְרָא, וְזֹאת עֲבוֹדָתוֹ לְאַכֽפָּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא תָּמִיד.
וְעַל זֶה אָמַר אִיּוֹב: ״בָּרָאתָ רְשָׁעִים״; וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים בֶּאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בְּמַחֲשַׁבְתָּם וְהִרְהוּרָם לְבַד, וְהֵם יִהְיוּ נִלְחָמִים תָּמִיד לְהַסִּיחַ דַּעְתָּם מֵהֶם, כְּדֵי לְאַכֽפַּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא, וְלֹא יוּכְלוּ לְבַטְּלָהּ מִכֹּל וָכֹל, כִּי זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי צַדִּיקִים.
וּשְׁנֵי מִינֵי נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ לְמַעְלָה: אֶחָד – מִבִּיטּוּל הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְגַמְרֵי, וְאִתְהַפְּכָא מִמְּרִירוּ לְמִתְקָא וּמֵחֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים. וְהַשֵּׁנִית – כַּד אִתְכַּפְיָא הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּעוֹדָהּ בְּתָקְפָּהּ וּגְבוּרָתָהּ וּמַגְבִּיהַּ עַצְמָהּ כַּנֶּשֶׁר, וּמִשָּׁם מוֹרִידָהּ ה׳ בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא עַל יְדֵי הַבֵּינוֹנִים.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי״ – ״מַטְעַמִּים״ לְשׁוֹן רַבִּים; שְׁנֵי מִינֵי נַחַת רוּחַ, וְהוּא מַאֲמַר הַשְּׁכִינָה לְבָנֶיהָ – כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל כִּדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים, וּכְמוֹ שֶׁבְּמַטְעַמִּים גַּשְׁמִיִּים, דֶּרֶךְ מָשָׁל, יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי מַעֲדַנִּים: אֶחָד, מִמַּאֲכָלִים עֲרֵבִים וּמְתוּקִים, וְהַשֵּׁנִי, מִדְּבָרִים חֲרִיפִים אוֹ חֲמוּצִים, רַק שֶׁהֵם מְתוּבָּלִים וּמְתוּקָּנִים הֵיטֵב עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ מַעֲדַנִּים לְהָשִׁיב הַנֶּפֶשׁ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ, וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״; פֵּירוּשׁ, שֶׁיָּשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ וְיַעֲשֶׂה הָרָע שֶׁלּוֹ יוֹם וְאוֹר לְמַעְלָה, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִסְתַּלֵּק יְקָרָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְעֵילָא.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִילוּ בִּדְבָרִים הַמּוּתָּרִים לְגַמְרֵי, כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם זוֹבֵחַ יִצְרוֹ אֲפִילוּ שָׁעָה קַלָּה, וּמִתְכַּוֵין לְאַכֽפָּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, כְּגוֹן שֶׁחָפֵץ לֶאֱכוֹל, וּמְאַחֵר סְעוּדָּתוֹ עַד לְאַחַר שָׁעָה אוֹ פָּחוֹת, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: ״שָׁעָה רְבִיעִית מַאֲכַל כָּל אָדָם, שָׁעָה שִׁשִּׁית מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים״, וְהָיוּ מַרְעִיבִים עַצְמָם שְׁתֵּי שָׁעוֹת לְכַוָּונָה זוֹ, אַף שֶׁגַּם אַחַר הַסְּעוּדָּה הָיוּ לוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם.
וְכֵן אִם בּוֹלֵם פִּיו מִלְּדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁלִּבּוֹ מִתְאַוֶּה מְאֹד לְדַבְּרָם מֵעִנְיְינֵי הָעוֹלָם, וְכֵן בְּהִרְהוּרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ, אֲפִילוּ בִּמְעַט מִזְּעֵיר, דְּאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא לְתַתָּא – אִסְתַּלֵּק יְקָרָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּקְדוּשָּׁתוֹ לְעֵילָּא הַרְבֵּה. וּמִקְּדוּשָּׁה זוֹ נִמְשֶׁכֶת קְדוּשָּׁה עֶלְיוֹנָה עַל הָאָדָם לְמַטָּה, לְסַיְּיעוֹ סִיּוּעַ רַב וְעָצוּם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט לְמַטָּה – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה״. לְבַד מַה שֶּׁמְּקַיֵּים מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וְכוּ׳״, כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמּוּתָּר לוֹ.
וּפֵירוּשׁ ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם״ – שֶׁתַּעֲשׂוּ עַצְמְכֶם קְדוֹשִׁים; כְּלוֹמַר, אַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ קָדוֹשׁ וּמוּבְדָּל מִסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי הִיא בְּתָקְפָּהּ וּבִגְבוּרָתָהּ כְּתוֹלַדְתָּהּ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, רַק שֶׁכּוֹבֵשׁ יִצְרוֹ וּמְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ, ״וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים״ – כְּלוֹמַר, סוֹפוֹ לִהְיוֹת קָדוֹשׁ וּמוּבְדָּל בֶּאֱמֶת מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא, עַל יְדֵי שֶׁמְּקַדְּשִׁים אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה, וּמְסַיְּיעִים אוֹתוֹ לְגָרְשָׁהּ מִלִּבּוֹ מְעַט מְעָט:
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- א - שנת ה'שי"ת ‹ בס"ד. שיחת ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול ה'שי"ת* סה"ש תש"ז ס"ע 60
- ב - שנת תשי"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. יום א' דראש השנה, ה'תשי"א סה"ש תש"ז ע' 60