י"ד כסלו, תרפ"ט
54י"ד כסלו, תרפ"ט
בעת סעודת החתונה
[באולם1 עמדו שלחנות שלחנות ערוכים בכל מיני מעדני מלך וישבו העם על הסדר ואכלו ושתו לחיים ולברכה וישירו וירקדו וישמחו בשמחה של מצוה. אחר כך הלך כ"ק אדמו"ר שליט"א סביב השולחנות ויחלק משקה לכאו"א2 בברכה3. בגשתו למקום עמידת תלמידי הישיבה ציוה להמשגיח ר"א שימחאוויץ4 לחלק משקה לכ"א מהתלמידים ויאמר5:]
— תמימים אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'6, קיום התורה בא ע"י היגיעה דוקא. לימוד התורה בכלל הוא ע"י היגיעה דמי שמתיגע בא על עומק הדבר, דגם מי שיש לו שכל טוב שכל דק ובהשקפה ראשונה לוקח הענין בטוב, מ"מ מי שאין שכלו טוב כ"כ אבל 55מתיגע על השכל בא הוא אל העומק יותר, לפי שהתורה היא חכ' פי' אלקות, דגם שכל הנגלה שבתורה הוא אלקות. ובשביל זה הוא מה שבאים בגלות. הגלות הוא בישראל בכלל ולומדי תורה בפרט, ואתם תמימים בפרט (יש בזה אריכות דברים נאָר ניט דאָ איז דער אָרט פון דעם און ניט יעצט איז דער זמן דערפון), ועיקר קיום התורה הוא במי שממית עצמו עלי'. תדעו תמימים שעליכם לבטל עצמכם מכל וכל, און אויף דעם גייט איהר, תלמדו תורה ביגיעה, גם בנגלה, וכן תלמדו חסידות ולא שתשאר רק ההשכלה לבדה רק תבוא לידי פועל, הפי' במדות טובות ואז הנני מברך אתכם, איהר זאָלט גיהאָלפען וערען בכל הענינים הנצרכים לכם ותאריכו ימים ושנים כו'.
[אח"כ יצא בריקוד עם מנהלי הישיבה והמשגיחים.
אחרי הפסקת זמן מה ישב כ"ק אדמו"ר שליט"א על מקומו והתחיל לומר מאמר דא"ח ד"ה אשר ברא ששון ושמחה7. הדרוש נמשך עד חצות לילה.
אח"כ נט"י כל המוזמנים לסעודה. באמצע הסעודה צוה כ"ק אדמו"ר לאחד התמימים לחלק משמו תשורה לכאו"א, צילום ממכתב גכתי"ק אדמו"ר הזקן8 בצירוף דברי הסבר9 בו הוא כותב שהוא נותן את המכתב בתור תשורה לרגלי חתונת בתו תחי', אשר יהי' לסגולה לכל בית ישראל וכן ביאור10 ופתשגן המכתב של אדמו"ר הזקן.
אנ"ש שרו הרבה ניגונים בעזרת התזמורת, והסעודה נמשכה עד אחר שעה ו' בקר, בשירה, בזמרה ובתופים, והמחולות בשמחה וצהלה].
הערות
עמוד 54
- 1. ראה לעיל ע' 53 הערה 1.
- 2. ראה שיחת ש"פ נשא תשמ"ז (התוועדויות ח"ג ע' 464): בעת סעודת הנישואין שלי, עמד כ"ק מו"ח אדמו"ר ממקומו והלך בין המסובים לחלק להם משקה לומר לחיים. בראותי זאת, לא הייתי יכול להישאר לשבת במקומי כשכ"ק מו"ח אדמו"ר עומד ומחלק משקה, ועמדתי ממקומי, כדי לסייע עכ"פ, לאחוז את המשקה או להגיש את הכוסית כו'. מיד פנה אלי כ"ק מו"ח אדמו"ר ורמז שאשאר לישב במקומי. וכשניסיתי להתעקש בכל זאת. . . רמז שוב [כ"ק מו"ח אדמו"ר] באופן ברור שלא אקום ממקומי, כך, שבלית ברירה נשארתי לישב במקומי, "אויף שפילקעס". . . כמובן, עד שחזר כ"ק מו"ח אדמו"ר וישב במקומו להמשיך בסעודת הנישואין.
- 3. ראה עד"ז — הנהגת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע בעת סעודת החופה של כ"ק בנו אדמו"ר מהוריי"צ — ספר השיחות תש"א ע' 104.
- 4. משנת תרפ"ז (לערך) ואילך שימש כמשפיע בישיבת "תורתאמת" ירושלים. לחודש תשרי תרפ"ט בא אל רבינו לריגא, והייתה סברא שיישאר בווארשא בתור משפיע בישיבת "תומכיתמימים", אמנם לאח"ז הוחלט שיחזור לירושלים לעזור בניהול הישיבה "תורתאמת" (ראה אגרותקודש חי"א ע' צה ואילך ובהערת המו"ל שם. תולדות חב"ד בארץ הקודש ע' רכדרכו. ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 24 הערה 3). נזכר לקמן ע' 77.
- 5. הבא לקמן הועתק מרשימות כ"ק אדמו"ר (הנ"ל ע' 53 הערה 1). וראה שיחת ש"פ וישלח, יד כסלו תשי"ד.
- 6. ברכות סג, ב. שבת פג, ב. גיטין נז, ב. זח"ב קנח, ב (ברע"מ). רמב"ם הל' ת"ת פ"ג הי"ב. שו"ע יו"ד סרמ"ו סכ"א. שו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ד ס"ט.
עמוד 55
- 7. נדפס בקונטרס דרושי חתונה תרפ"ט — סה"מ קונטרסים ח"א כא, ב ואילך. סה"מ תרפ"ט ע' 86 ואילך.
- 8. נדפס באגרותקודש אדה"ז ח"א אגרת לב (ע' פ). לעיל ב"מבוא" ע' טז.
- 9. נדפס באגרותקודש ח"ב ע' קלא ואילך.
- 10. נדפס בהוספות לאגרותקודש אדה"ז ח"א ע' תלה. לעיל ב"מבוא" ע' יז.
משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ג׳:י״ב - הטקסט מספריא
אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה אמרו חכמים דרך רמז זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמים וכן אמר שלמה בחכמתו התרפית ביום צרה צר כחכה ועוד אמר אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי אמרו חכמים ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית המדרש לא במהרה הוא משכח וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו תלמודו מתקיים בידו אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח.
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ו:כ״א - הטקסט מספריא
אֵין דִּבְרֵי הַתּוֹרָה מִתְקַיְּמִים בְּמִי שֶׁמִּתְרַפֶּה עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם, וְלֹא בְּלוֹמְדִים מִתּוֹךְ עִדּוּן וּמִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ וּמְצַעֵר גּוּפוֹ תָּמִיד, וְלֹא יִתֵּן שֵׁנָה לְעֵינָיו וּתְנוּפָה לְעַפְעַפָּיו. הַגָּה: לֹא יַחֲשֹׁב הָאָדָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלִקְנוֹת עֹשֶׁר וְכָבוֹד עִם הַלִּמּוּד, כִּי מִי שֶׁמַּעֲלֶה מַחְשָׁבָה זוֹ בְּלִבּוֹ אֵינוֹ זוֹכֶה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אֶלָּא יַעֲשֶׂה תּוֹרָתוֹ קֶבַע וּמְלַאכְתּוֹ עֲרַאי, וִימַעֵט בְּעֵסֶק וְיַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וְיָסִיר תַּעֲנוּגֵי הַזְּמַן מִלִּבּוֹ וְיַעֲשֶׂה מְלָאכָה כָּל יוֹם כְּדֵי חַיָּיו, אִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, וּשְׁאָר הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וּמַעֲלָה גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁמִּתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: יְגִיעַ כַּפֶּי ךָ כִּי תֹאכֵל וְגו' (תְּהִלִּים קכח), כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה לְהִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל הַשֵּׁם וּמְבַזֶּה הַתּוֹרָה, שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, גּוֹרֶרֶת עָוֹן וְסוֹפוֹ לְלַסְטֵם הַבְּרִיּוֹת. (לְשׁוֹן הַטּוּר). וְכָל זֶה בְּבָרִיא וְיָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ אוֹ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ קְצָת וּלְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ, (רַבֵּנוּ יוֹנָה וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נָתִיב ב' וְכֵן כָּתַב הרמ"ה), אֲבָל זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, מֻתָּר לֵהָנוֹת מִתּוֹרָתוֹ וְשֶׁיְּסַפְּקוּ לוֹ (לכ"ע). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בְּבָרִיא מֻתָּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת רשב"ץ). וְלָכֵן נָהֲגוּ בְּכָל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָרַב שֶׁל עִיר יֵשׁ לוֹ הַכְנָסָה וְסִפּוּק מֵאַנְשֵׁי הָעִיר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲסֹק בִּמְלָאכָה בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת וְיִתְבַּזֶּה הַתּוֹרָה בִּפְנֵי הֶהָמוֹן. (אַבַּרְבַּנֵאל בְּפֵרוּשׁ מַסֶכֶת אָבוֹת). וְדַוְקָא חָכָם הַצָּרִיךְ לָזֶה, אֲבָל עָשִׁיר, אָסוּר. וְיֵשׁ מְקִלִּין עוֹד לוֹמַר דְּמֻתָּר לְחָכָם וּלְתַלְמִידָיו לְקַבֵּל הַסְפָּקוֹת מִן הַנּוֹתְנִים כְּדֵי לְהַחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֵי תּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לַעֲסֹק בְּתוֹרָה בְּרֶוַח. וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּרְנֵס הֵיטֵב מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מִדַּת חֲסִידוּת הוּא וּמַתַּת אֱלֹהִים הִיא, אַךְ אֵין זֶה מִדַּת כָּל אָדָם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכָל אָדָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְהַחְכִּים בָּהּ וּלְהִתְפַּרְנֵס בְּעַצְמוֹ. (גַּם זֶה בִּתְשׁוּבָה הַנִּזְכֶּרֶת). וְכָל זֶה דְּשָׁרֵי הַיְנוּ שֶׁנּוֹטֵל פְּרָס מִן הַצִּבּוּר אוֹ הַסְפָּקָה קְבוּעָה, אֲבָל אֵין לוֹ לְקַבֵּל דּוֹרוֹנוֹת מִן הַבְּרִיּוֹת. וְהָא דְּאָמְרִינַן: כָּל הַמֵּבִיא דּוֹרוֹן לְחָכָם כְּאִלּוּ מַקְרִיב בִּכּוּרִים, הַיְנוּ בְּדוֹרוֹנוֹת קְטַנִּים שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָבִיא דּוֹרוֹן קָטָן לְאָדָם חָשׁוּב, אֲפִלּוּ הוּא עַם הָאָרֶץ. (רַבֵּנוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יוֹנָה). וְשָׁרֵי לְתַלְמִיד חָכָם לְמִטְעַם מִידִי מֵהוֹרָאָתוֹ, כְּדֵי לְבָרֵר הוֹרָאָתוֹ, אֲבָל לִקַּח מַתָּנָה דָּבָר חָשׁוּב מִמַּה שֶּׁהִתִּיר, אָסוּר. (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י פ"ק דע"א). וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חֲלָף (הג"מ וּסְמַ"ג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּזֶהוּ הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֵׁמוֹת. (שָׁם בְּשֵׁם אָבוֹת דר' נָתָן) וּמֻתָּר לְצֻרְבָא מֵרַבָּנָן לְאוֹדוֹעֵי נַפְשֵׁיהּ בְּאַתְרָא דְּלֹא יָדְעֵי לֵיהּ (בִּנְדָרִים דַּף ס"ב וּסְמַ"ג והג"מ שָׁם ות' רַשְׁבָּ"א סי' פ"ד), אִם צָרִיךְ הוּא לְכָךְ.