רשימה

286רשימה¹

כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי הנה כשם שהי' מאריך בלשונו הקדוש במאמרי חסידות, אשר באמת שהמעמיקים דעתם הנה אחר העיון בטוב הנה גם הכפל לשון הוא מדויק, און אין בעלי העמקה איז כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי גיועהן רייך, איז כשם ווי אין מאמרי חסידות איז ער א מאריך בלשונו הקדוש, איז אין די אגרות הקדש בהנוגע לנשיאות או בההנהגה והדרכה של יחיד או של רבים ה"ה כותב בתכלית הקיצור.

בהמאורע הידוע דועליז, כתב כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי שלשה מכתבים לשני גבירים ואשה אחת גבירה. לשני הגבירים כתב: א) התחרט, תתחרט באחרונה, ואני תפלה כי תהי' בעוד מועד. ב) אני תפלה כי תתחרט ובאם לאו בחרב אצא לקראתך². ג) תתחרט בעוד מועד ובאם לאו אין חכמה לאשה אלא בפלך³.

כשהובאו שלשת המכתבים לועליזש, הנה מקבל מכתב הא' בקראו את המכתב עוד הסתפק אם לחדול מן המחלוקת או להמשיך הלאה, ובלילה הראשונה אחר קבלת המכתב הנה פתאום נחלו אשתו ובנם יחידם ונהיו למסוכנים, ובמעמד מנין אנשים אמר כי מתחרט הנהו על אשר התערב בהמחלוקת, וכאור בקר רצה לנסוע לכ"ק אאזמו"ר, אבל הרופא עיכב בעדו באמרו כי לא יעזוב את העיר, כי החולים גוססים המה במחלת דלקת המוח. אמנם החסיד ר' הערש ליב אמר לו כי לא ישים לבו אל דבר השופט — הרופא — ויסע, ובנסעו הוקל מחלת החולים, ונתקיים בהם ברכת כ"ק אאזמו"ר בעשירות ובאריכות ימים.

מקבל המכתב השני הי' איש אלם גבר ועז פנים, ובקראו את אגרת הקדש העיז, כי הוא הי' בנו של אחד המתנגדים דוילנא, ובבחרותו הי' מהנוטלים חלק בהמסירות על הוד כ"ק אדמו"ר ועל החסידים, כי אביו הי' מפרנסי הקהלה ועוין את החסידים בכלל וביחוד את פרנסי החסידים ר' מאיר⁴ ור' ישעי', ומאז אשר אחד מגבירי ועליזש — המתנגדים — לקחו לחתן, הנה הוא מחרחר ריב, ועוד בימי נשיאותו של הוד כ"ק אדמו"ר הזקן הי' מעיז בכמה ענינים ומלעיג על הנהגת החסידים, ובמות חותנו קיבל ירושה גדולה נוסף על מה שהי' לו, הנה התאמץ לעמוד בראש בכל עניני הקהלה, ופזר ממון והתלקטו אליו אנשים מההמון. והנה כשנתקבל אגרת הקדש מכ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי, הנה גם המתנגדים אמרו לו אשר יעזוב את המחלוקת, והוא באחת, אשר את דעתו לא ישנה ואינו ירא מהפחדתו, כי אינו מאמין בהרביים של החסידים, גם בברכתם ומה גם בקללתם, ואדרבה, יראו דעתו של מי יתקיים, אם דעת החסידים כפי רצון הרבי שלהם, או דעתו.

החסידים ובראשם ר' הערש ליב עוררו את הבע"ב החשובים מצד המתנגדים אשר יפעלו עליו שלא יתעקש, והציעו אופני פשרה ולא קיבל.

האשה מקבלת המכתב השלישי גם היא היתה מגזע המתנגדים, בעלה הי' 287מגדולי הלומדים בועליזש ושקד בלימודו. הוא לא הי' מתערב לא בעניני העיר וגם לא בעניני עסקם שהי' להם בראני הוז⁵ — שמבשלים משקאות יין שרף ושיכר — והכל הי' מתנהג על ידי אשתו, והצליחה בעסקה להרויח סכומים גדולים והיי"ש היתה מוכרת רק להממשלה, וזה הי' יסוד ההיתר שהותר ליהודים להחזיק בתי משרפות יי"ש אשר היי"ש ימכרו להממשלה, והגבירה היתה יד אחת בהמחלוקת עם שני הגבירים הנ"ל.

בקבלה את האגרת נפלה ברוחה ותלך להתיישב עם הגביר — מקבל האגרת הב' — ויחזקה בדברים אשר לא תתפעל כלל מהמכתב, וביום השני, בהוודע דבר אשר אשתו ובנם יחידם של מקבל האגרת הא' נחלו פתאום בדלקת המוח, והתחרט כו' ונסע לכ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי, שוב נפלה ברוחה והלכה להתיישב עם הנ"ל, ועודד אותה אשר לא תתחרט, ואם תתחרט הנה לא יחזיר לה את פקדונה, שלא הי' לה שום כתב על זה.

כעבור איזה ימים, טרם שחזר מקבל האגרת הא', הנה הזמין הגביר העז פנים את הוואייט — שר המשטרה — אל ביתו, ויעריך עבורו ארוחה טובה במאכל ובמשתה, ואחרי אכלו ושתו ביקש אותו החדרה לדבר עמו בלט. הוואייט הי' שיכור למחצה. מה הדבר אשר ביקש הגביר מאת הוואייט, אינו ידוע, אך הוואייט התרגש והתקצף במאד ויוציא את חרבו מתערה ויניפה להכותו בראשו, והשי"ת הצילו ויכהו בכתפו ובזרוע ידו השמאלית, ויפול על הארץ, מתעלף ומתבוסס בדמו. ויבהילו את הרופא ויעירהו מהתעלפותו ויעצור בעד הדם, ויאמר להובילו לעיר הפלך ויטעבסק אל הרופאים הגדולים, והם מצאו כי צריך לחתוך את היד השמאלית, וכעבור ימים אחדים הנה פרץ שריפה בהרחוב שדר שם ונשרף ביתו עם החנות אשר לו. ובהוודע לו דבר השריפה שלח אחד מבני ביתו לחפור במרתף ביתו, במקום המצויין, להוציא משם תיבת פחי ברזל — בלעך — ולהביא לו שטרי כסף בסכום גדול, וכשחזר השליח בהבשורה המעציבה כי התיבה וכל מה שהי' בתוכה נשרפו, ולא נשארו רק פחי ברזל שרופים, נתן אל לבו ויצא מדעתו עד יום מותו.

באותו הלילה שהי' המאורע עם הנ"ל, הנה באו פקידים מעיר המלך ויטעבסק ויסגרו את בתי משרפות היי"ש והשיכר של הגבירה, ויבואו אל ביתה וידרשו מאתה את ספר החשבונות, וימצאו כי אמת הדבר אשר שליש מהיי"ש מכרה לאחד הנכרים, ובאמת הנה היא לא ידעה מזה, כי עיקר עסקה הי' בחנות ובמכירת השיכר, ואת בתי משרפות היי"ש והשיכר נהלו שני אנשים שהיו אצלה על שכירות, האחד השגיח על העסק והשני נהל את החשבונות, ושניהם היו מבני דור החדש — משכילים — ועשו יד אחת עם נכרי אשר הוא הי' מוכר את היי"ש הגנוב, וכה התנהל רבות בשנים. ולא הועילו כל טענותי' ויענשו אותה קשה, כי לקחו כל מה שבחנותה, נוסף על בתי משרפות היי"ש והשיכר, ויחד עם שני האנשים ולהבדיל עם הנכרי הושיבוה במאסר. וישבה כמה חדשים עד אשר ברוב עמל הצליחו להוציאה מבית אסורים, בני הבית מכרו הרבה חפצים בשביל הוצאות מחייתם, וכשיצאה מבית האסורים מכרה את ביתה, ואת בני' ובתה סדרה במלאכות שונות, ותקנה לה בית קטן בקצה העיר וקנתה מכונת מטוה והיתה עסוקה במטוה הבד.