ניירות השייכות להמאסר

263ניירות השייכות להמאסר¹

החיפוש²

אור ליום ד' י"ד סיון שנת תרפ"ז בשעה חצי הראשונה לילה באו למעון...³ ברחוב מ?ח?או?יע בית 22 מעון 12, באו מהמוסד הידוע ג. פ. או. (הוא המוסד המחפש ומבקר ועורך דין על כל דבר ודבר כנודע) ועשו חיפוש, החיפוש הי' רק לכסות עינים, והי' באופן קל לפי אופן הנהגתם במקרים כאלו, כן הי' דיבוריהם בדרך ארץ ובנימוס. את מגדלי הספרים שעמד סביבת כותלי החדר גדול (מקום שם התפללו) בקרוהו כחצי שעה, כשעתיים ויותר התמהמהו בחדר מושבו, את מגדלי הספרים שעמדו סביבות כותלי החדר, לקחו ספרים אחדים בסורגן, את מגדלי הכתבי קדש כ"ק אבותנו רבותנו הק' גם לא פתחו, רק התענינו לדעת כתבי יד מי המה, אשר על זה הושיבם בקצרה רק אחד הארונות כתבי יד עתיקים, כמו לבנת הספיר כתי"ק הגאון ר"א סבע ז"ל, והשמונה שערים כתי"ק הר"ש ויטאל ז"ל ועוד ספרים כתובים על קלף כמו הסמ"ג, ספרי קבלה שונים. כן ספרי דפוסים הראשונים כמו הרלב"ג עה"ת משנת רמ"ו, רמב"ן עה"ת משנת רמ"ט ועוד בכל אלו התענינו ביותר, אבל גם זה רק דרך מעביר.

כל שימת לבם הי' שולחן הכתיבה הניירות והספרים שהי' מונחים על השולחן, כן בקשו לפתוח להם התיבות של השולחן וכל נייר ונייר בקרוה הדק היטיב וחפצם הי' לקחת אותם, אבל בכ"ז לא לקחו רק איזה ניירו' שאין בהם שוה כלל.

אמנם בהגיעם לרשימת קובץ המכתבי' הנמצאת באוצר הספרים של...³ כשמונה מאות מכתבי כ"ק הבעש"ט ותלמידיו הצדיקים זצוק"ל, מכתבי כ"ק אדמו"ר רבינו הגדול, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר צמח צדק, אדמו"ר מוהר"ש, וביותר מכתבי כ"ק אביו האדמו"ר אשר ישנם קובץ גדול של אלפיים מכתבים, רשימות ופרטיכלין מכל האסיפו' שהי' במשך עשיריות שנים, סדר התיסדות ישיבת ת"ת הרצאה מפורטה ע"ד התיסדות ישיבת תו"א, הרצאות המנהלים של הישיבות, ונוסף על כל אלה הרצאת התיסדות ישיבת תו"ת בוארשא ואופן הנהגתה, הרצאת מנהלי הישיבה, העתקת מכתבי ההתעוררות, מכתבים כללים ופרטים אשר כתב משנת תרפ"א עד תרפ"ז כחמשה קובצים גדולים (כי הקובץ דשנת תרפ"א לוקח בעת החפוש דקיץ ההוא⁴ במעונו 44 ברחוב בראטסקי בעיר רוסטוב והקובץ תרפ"ג שרפו בעת החפוש במעונו הנ"ל בניסן תרפ"ד, אשר אז הוכרח להעתיק מושבו מרוסטוב לליעניגראד⁵. ואיפוא נשארו רק כחמשה קובצים) מהם בעלי ת' דפים ש' דפים, ובעמל רב באמתלאו' שונות פעל שלא לקחום.

בשעה חצי הרביעית הובל לבית המאסר היותר קשה.

*** 264הלילה הראשון⁶

אחרי גלגולים רבים בחדרים שוני' נמסרתי על יד סרדיוט — אחד ממלאכי חבלה, אשר גובהו מראהו פניו הזעומים ומלבשתו עם ריבוי הכלי זיין מטיל אימה יתירה, אשר יובילני אל אותה המחלקה שעלי לשבת שמה.

טרם הלכתי לקחתי תפילין דרש"י בכיס בגדי, וביצאי מאת חדר פקיד זה אמרתי לשומר כי יכבד עלי לשאת תרמילי ובגדי, ואתן לו איזה מטבעות כסף מה שלקח באות נפש, ופניו השתנו לטוב, ובתוך כך נכנסנו בקאליעדאר קצר ואָפל, ושאלתיו האם הרבה עוד ללכת, ויענני כי באופן הילוכך יוכל להתאחר עד חצי שעה ויותר, כי עלינו ללכת בעוד כמה קליאדערין ומחילות, ונעבור מקום הקעלערין, כן מקום העצמות והגופים הנצברים במשך כחדש ימים.

כשראיתי שמרבה לדבר, אף כי מראהו ואש עיניו הבהילוני, ודיבורו בקר רוח אודות הנהרגים דקרוני, אמנם כבר עיף הייתי ורגליי התמוטטו מתחתי, הוצאתי מקטרת ונתתי לו, גם אני לקחתי מקטרת, והוא נתן גפרורית, ונתן לי תחלה להצית מקטרתי ואחרי כן לפּקח לעצמו ואמר לי, תוכל לנוח רגעים אחדים.

כפי ששמעתי — אומר לי — אותך ישפטו בירי' ולא בתלי' גם לא יענו אותך מתחלה כמו שעושים לאחרים, ומיתת הירי' היא מיתה יפה יותר מתלי', ואם משפטך יהי' אות ב מספר ה הוא טוב מאד.

ויוסף לבאר כי ישנם ב' אותיות א ב, ובכל אחד מהם כמה מספרים, אות א הוא קשה יותר מאות ב, וכי גם בו יש כמה מספרים 1, 2, 3 עד 22. וכל המספרים הם העינוים שמענים את הנדון ר"ל, ואחר כל הנה היריה היא שמעמידים כמה אנשים וכולם מורים בהנדון. ואות ב הוא ירי' באקדח — רעואלוער — אמנם גם בזה יש מספרים אבל העינוים אינם כמו באות א. וישנו אופן היותר קל והוא מספר ה, שהוא בלי ידיעה מתחלה לוקחים את הנדון לטייל, ומדברים עמו והוא אינו יודע מאומה, ואחד מטייל עמו ומדבר ואחד — בלתי נראה — הולך בלט מאחוריו וכרגע — בלי שום רעש הירי' — נופל הנדון מת.

קוזמינקא הוא מומחה גדול — ספעציליסט — והי' מקרים כאלו אשר באמצע הצחוק של הנדון כרע נפל בשחוק על פניו.

נפלאתי במאד על עצמי עד כמה לא פעלו עלי דברי המספר, וכשסיים לספר אמרתי לו אפשר תחכה שעה קלה ואניח התפילין בזרוע ובראשי, ואחרי כן נלך הלאה ואראהו כיס התפילין.

כרגע נהפך לחי' רעה, ויחטוף את התפילין מידי ויזרקם בקצף נורא ומבהיל.

הגבהתי את התפילין ודמעות חמות נשרו מעיני, ולרגע נדהמתי לא ידעתי מה אתי.

לקול פקודת הסרדיוט "לך אַח ר?י" נתעוררתי. ואלך והתפילין בידי והת 265בוננתי כי בדרך הילוכי אלביש התפילין.

ובין כה הי' עלינו לעלות במעלות של ברזל ברום שלשה קומות מה שהכביד עלי במאד, והלכתי בכובד.

המלוה כבר הי' בקומה השני' ואני עוד טרם עליתי איזה שליבות, ויקרא אלי בקול מדוע אתה רוחש כצפרדע, ועניתי לו בקול ענות כי רפה הנני ועל כל קומה וקומה עלי להנפש איזה מינוטין.

ואחליט כי בבואי בקומה ראשונה אלביש התפילין, וכשהגעתי לקומה ראשונה לבשתי השל יד, והמלוה לא הכיר בו ובהילוכי לקומה שני' לבשתי השל ראש, וכה הלכתי, והתחלתי פ' ראשונה דק"ש ועוד טרם גמרתי פסוק ואהבת ואני בקומה השני' עומד להנפש, והמלוה בקומה השלישי' ופנה אלי וראה כי הנני עומד מלובש בהתפילין.

כחץ מקשת ירד אלי ויכני מכת לחי אחת ושתים ושלש וידפני לאחורי ואנכי נפלתי במורד הסולם ואתגלגל כדומן וכל עצמותי התפרדו, הרגשתי כאב גדול בירך הימני.

אנכי זה מכבר נושא חגורה של עור וברזל, ובנפלי נשבר הברזל לשנים וקצהו האחד נתחב בסוף הבטן בקירוב לירך הימני, והכאב גדול במאד עד כי לא יכולתי לקום ושכבתי באין אונים.

המלוה ירד אלי, וברגלו בעט בי פעמים ושלש בגבי ובבטני ובקצף מבהיל הבהילני לקום, בידו הימנית אקדח — רעואלוער — ומצוה עלי לקום ואם לא אשמע לפעם השלישי אז ירה בי.

עזור לי — אמרתי — לקום, ואקום, ואם אין אתה עוזר לי לא אוכל לקום, ואם אתה חפץ להמיתני בכחך הוא, אין איש רואה רק האלקים הרואה הכל ישלם לך כגמולך, ואבך.

המלוה הניח האקדח בתרמילו ויעזר לי לקום ולא יכולתי, והוכרחתי לשכוב איזה מינוטין, ובשכבי אמרתי והי' אם שמוע ופ' ציצית.

מה אתה מצפצף — נתן עלי המלוה בקולו — שכוב עוד מעט, ואם לא תוכל לעמוד, אלך ואקרא לעוד אחד, ונשא אותך מכאן למחלקה השלישית ושם יראה הפקיד מה שיעשה אתך.

אנכי גמרתי ק"ש והתפללתי שמונה עשרה וכאבי יגדל מרגע לרגע, גם הרגשתי כי במקום הכאב ישנו איזה לחלוחית.

כעבור כעשרה מינוט נתחזקתי במעט והתחלתי לזוז ממקומי ובעמל רב בעזרת הסרדיוט קמתי ואסיר התפילין ואניחם בכיס בגדי, והתחלתי לעלות בשליבות הסולם. ביגיעה גדולה רחשתי על ידי ורגלי כזוחל על ארבע עד בואי לקומה השלישית⁷.

*** 266בכלא⁸

פעטיא⁹ — פותח מנעל חדר מספר 160 והדלת נפתחת, ודוחף אותי בכעס וזורק את תרמילי, וממהר לסגור באמרו: על הרצפה תשכב עד אשר יבוא פקודה לתת לך מטה, צנצנת, קערה, וכף.

אנכי אשר עוד טרם ידעתי ארחה ורבעה של היכל זה, לא הבינותי דבריו, מאי קאמר צנצנת, קערה, וכף.

בחדר שלשה אנשים. מי המה לא אדע. שנים שוכבים על נסרים המונחים על כרעי עץ ואחד שוכב על מטת ברזל הקבוע בקיר החדר.

שלשה הללו המה יהודי אחד ולהבדיל שני נכרים¹⁰.

הראשון הוא ק.¹⁰ היושב זה כששה חדשים וזה שבוע התשיעית אחרי אשר הודיעו לו כי נידן למיתה, והיום אשר יגיע זמנו יודיעו לו עשרים וארבעה שעות קודם.

כי חוק הוא להודיע לכל נידן למיתה ר"ל בכ"ד שעות מקודם. ובכ"ד שעות הללו יכול הוא לבקש רחמים וחנינה ע"י טעג' או כתב מהיר (אשר בשני שעות מרגע כתיבתו מחוייב להמסר ליד הפקיד העליון), או להודיע כי מקבל הוא הצעת שירות (בתור מרגל סתר או עובד לטובת הג.פ.או) אשר בגלל זאת יקנה חייו.

השני הוא העברי ש.¹⁰ היושב כשני חדשים ורק פעם אחת נקרא להחוקר, ושאל אותו כמה שאלות בעניני מסחר, ודרש אצלו אשר יספר לו מכל מעשיהם ותהלוכותיהם של הסוחרים אשר נקב לו בשם, וכאשר ענהו כי איננו יודע השיבו החוקר אשר ישב במאסר עד שיזכר, ואם לא יזכר כעת חושב הוא אשר אוירה של סיביר יחכמנו ואם רוצה לילך הביתה ולשבוע לחם ימלא דרישתו האמורה, ויקבל עליו משרת מרגל.

השלישי הוא נכרי ס.¹⁰ עובד אדמה הדר על הגבול דפילאנדיא. ונחשב למרגל לטובת פילאנדיא.

בבואי החדרה, הנה הראשון אשר נתן לי מקום לשבת הי' האסיר ס. ויקפל את מצעו (שק עם תבן) ויסדר את החפצים שלי.

אנכי הרגשתי אשר מחבורת פצעי אשר הוכתי — בדחיפתו של השומר והמלוה כאמור — זוב דם, פשטתי את מלבושי, ואקח מטפחות לבנים טבולים במים ואניחה על חבורת?י.

זיבת הדם, ומראה פני הלבנים אשר כחידה היתה לחברי האסירים, פתחה את פיהם לבוא אתי בדברים, והגם כי מלבשתי העיד עלי שהנני מעדת הרבנים.

היהודי ש. הכיר?ני, ויתחלחל במאד ויקרא בקול, רבי הגם בכם נגעה יד הג.פ.או אוי שמים מה נעשה בהמדינה, 267האם מהפכה נעשתה, כי זה כשבוע ימים אשר בכל לילה ולילה מובילים מאות אנשים, דרך מבוא חדרנו, לטבח. ושומעים אנחנו אנקתיהם וצעקותיהם.

זה לי שני חדשים שהנני יושב פה ולא שמעתי כאלה עד שני שבועות מקודם, בשני שבועות האחרונים סער ורעד. ויסבבוני בשאלות שונות מתי לקחו אותי, בעד מה, ואיך זה נפצעתי קשה עד כי נקרע בשר בטני וארכובי כמו עם מטיל ברזל, והדם שותת.

הוא מדבר אלי בשפה המדוברת זורגאן והאסירים ק. ס. פיהם פתוחה בתמהון רב, ואנכי אינני עונה לו עד מאומה משני טעמים, הראשון כי כאבי גדול עד שאי אפשר לי לדבר והשני כי ירא אנכי פן בין מרגלים מושבי אשר יעלילו עלי, כי שמעתי אומרים בשם בקיאי' בבתי מושב אלה, אשר איש שחפצים להוציא מאתו דיבורים וענינים נסתרים מושיבים אותו בתוככי אנשים הנראים לנוחים ובהמשך הימים שהוא יושב עמהם מגלה לפניהם מסתרי לבבו.

נשמע כרוז "עמדו, בא מועד העמידה".

ולקול קריאה זו, כל אחד האסירים מזדרז לקום ממשכבו. כי כאשר יביט השומר בהאשנב כי עודנו שוכב, יענשנו.

כעבור איזה זמן נשמע כרוז "הכונו לקבל לחם" וכל כרוז נכפל פעמים שלש ארבע וחמש פעמים, ועושה רושם חזק על כל אסיר ואסיר.

נשמע רעש בהמבוא כי פותחים מנעלי החלונות או החורים אשר דרך בם נותנים המזון להאסירים.

החור נפתח והפקיד בלוית משרת נושא לחם קורא בשם.

פערוי¹¹ ברי חליעב, ויקרב האסיר ק. אל החור ויושט לו הפקיד פרוסת לחם.

וטראי ברי חליעב. ויקרב האסיר ש. אל החור ויושט לו הפקיד פרוסת לחם.

טרעטי ברי חליעב, ויקרב האסיר ס. אל החור ויושט לו הפקיד פרוסת לחם.

ציטויארטי? ואנכי יושב במקומי ואלונטית עם מים מלוכלכת בכתמי דם על ארכובי ובטני. טיעבע חליעב יעשצא ניע פאלאגאיעטסיא, בודיעט ראספראזעניע טאגדא דאדים.

עניתיו מניע¹² חליעב ניע נוזען, דאייטע מניע קאראנדש מניע נוזנע פיסאט זאיאווליעניע.

טיא¹³ — עונה הפקיד — אוזשע פיסאל 3 טעלעגראמע, אי דאסטאטעצנע, צטא חאצעש יעשצא? דאואלינע טיעבע דוריט נאצאלסטוא גאלאוא טואים צופאחא, פיסאט זשזי אטוועט קאראנדאש ניע דאם.

סאגלאסנא¹⁴ — עניתיו — זאקאנא ויא דאלזשני איספאלניט מפּיפּא טרעבאואניע י?א ופראוע פיסאט דאזשע 100 טעלעגראם קאזשדי דיען.

268גאספאדא¹⁵ — פניתי אל האסירים ונושא הלחם — בודעטע סוידעטעלי צטא גאספאדין נאדזעראטעל מניע אטקאזאל טא צטא זאקאן מניע ראזרעשאיעט.

בשמעו השם גאספאדא (דבר האסור להוציא בפה, גם בגנים ופרדסים במדינת ססס"ר, ומה גם במבצר שפאליערנא ובאופן מבהיל כזה אשר פקיד האסירים בעת מלאת עבודתו מכנים אותו בשם בוז כזה, גאספאדין) עיניו הבריקו ויתאדם וברעד אמר וידיש¹⁶ קאקאי קונטור רעוליוצינער? טאקיך נוזנא ראסטרעליאט נא מיעסטי, בעז וסיאקיך. די?אופּאל, נא טיעבע קארענדאש, נוא בערי.

יא ניע מאגו¹⁷ — עניתי — פאדנימאטסיא, פאזאלוסטא פערעדאייטע ואט עטים גאספאדינו (והראתי באצבע על האסיר ק. שישב אצל הדלת) אי אן מניע פערעדאסט.

ניעט¹⁸ — עונה הפקיד — ניעלזא, סאגלאסנא זאקאנא קזשדי ארעסטאנט דאלזשען סופּאים רוקאמי פאלוציט, וסיע פאלוצקי אָט רוק נאדזיראטעליע, פאדנימאייסיא אי בערי סאם.

ניע מאגו¹⁹ — עניתי — ניע זדאראוו.

טאגדא²⁰ — עונה הפקיד — ניע נאדא, יעסלי פא זאקאנו טא פא זאקאנו. ויבקש לסגור את דלת החור, ואקרא בקול עפ"י החוק הנני דורש תיכף ומיד ביאתו של הנאצאלניק אטדעליעניע²¹ והדלת נסגרה.

כרוז נשמע "הכונו לקבל מים חמין" וכל אחד האסירים מכין הצנצנת אשר לו.

ופתאום נשמע קול פתיחת מנעלי הדלת ופחד נורא ומבהיל נפל על שלשת האסירים. כולם כאחד נשארו שבת במקומם, פניהם כסיד. אנכי לא הבנתי מדוע ככה נבהלו ויחרדו, אבל גם אני נרעשתי מבלי דעת, והדלת נפתחה.

הפקיד בא. עיניו לטושות ופניו להבים, ויקרא, מי קרא אותי.

אנכי — עניתי.

מה דרישתכם? שואל הפקיד ברוגז.

דרישתי — הגדתי — לתת לי התפילין הסידור והספרים. את אשר הבטיחו לי צירי הגפא"ו. והנני דורש רופא.

התפילין והספרים לא אתן, ורופא יבוא לא קודם מיום המחרת בקר או ערב. במשך יום או יומים לא יזוב כל דמכם מפצע קטנה כזו.

ובהביטו אשר טפי דם נפלו על הרצפה הגביה קולו, מהרו רחצו את הרצפה הצריכה להיות נקי' וטהרתה מוטלת על האסירים. ויפן ללכת בחרי אף.

269בשם החוק הנני פונה אליכם פקיד מערכה הששית להודיעכם, כי הנני מודיע מחאת רעב — גאלאדאייקע — עד אשר ימלאו דרישתי לתת לי התפילין והספרים. והא לכם מחאתי כתובה כחוק.

בקראו המחאה התקצף למאד ויגש אלי וירים ידו להפחידני, אך לא עשה לי כל מאומה. והשומר פעטיא אמר צריכים היו להורידו לבאר, ושם ירגע וינוח מרגשתו.

כן אמר הפקיד אספר להפקיד העליון השונא אסירים מפונקים, ויאמר פעטיא: טאגדא²² אק סובאטא בודיעט גיליאט אוו ר?איי. ויתענג והפקיד פנה אלי באזהרה לבלי ארהיב עוד לקרוא אותו ולבא להפריע את המנוחה אשר בגלל זאת ברשותו להושיבני במחשכים, ובדבר המחאה של רעב יקיים כחוק וביום המחרת או ביום השלישי ישלחנו למטרתו, ויסגרו את הדלת.

ביקורו של הפקיד עשה רושם עז על האסירים, וכאשר נעלמו עקבי הפקיד הנה שלשת האסירים התחילו להתלחש ביניהם ומגודל כאבי לא שמעתי.

כעבור איזה שעות כאבי הוקל והתעטפתי בטליתי ואתפלל תפלה ארוכה. גם אמרתי מזמורי תהלים על פה.

בעת תפלתי בא מועד הטיול של האסירים אך בראות הפקיד כי הנני מתפלל לא הפריע אותי.

כבר בא מועד חמי הערב הניתן להאסירים. אנכי כמובן לא לקחתי מים, וכעבור זמן מה בא פקיד הטיול, ויקראני ללכת לטייל, כי חוק הוא אשר גם האסירים היותר כבדי און צריכים לטייל שעה קלה בכל יום. רק שאותם מובילים אחד אחד לבד, ואנכי מיאנתי ללכת.

בה בשעה בא הרופא בלוית הפקיד, ויבקרני, ויתן לי תחבושת להניח על הפצע חבורה וישאלני באיזה אופן כה נפצעתי, ולא עניתיו מאומה, רק פניתי אל הפקיד בדרישה לתת לי התפילין והספרים. והוא לא מצא לנכון גם לענות לי.

היום עבר והלילה פרשה כנפי' וקול הכרוז נשמע "בא מועד השינה. שכב לישן".

האסיר היהודי ש. פנה לי את מקומו באמרו כי הוא ישן עם האסיר ס. או ק. גם כר נתן לי, ויאמר לי מהרו לישן כי בעוד שעה יותחל רעש המובלים אל הקומה התחתונה ואנחתם וצעקתם המרעיש ומרעיד את הלב.

האסירים כבר שכבו במקומם ואנכי עוד ישבתי. השומר פעטיא הביט דרך האשנב וירא כי עודני ער ויפתח את החור אשר בדלת ויזהירני לישן. אנכי הגדתי לו, אשר רק בשעה האחד עשרה אוכל להתפלל ערבית, ואחרי כן אשכבה לישן. ואשר ע"כ יגיד לי האם כבר הגיע מועד האמור.

הוא לא הושיבני אף חצי מלה, ויסגור את החור וילך לו. ואנכי נשארתי לשבת ואחזור מאת אשר אדע בעל פה.

עבר איזה זמן, ופעטיע האכזר מביט בהאשנב, ויגד לי, כי הגיע המועד אשר אמרתי לו.

התפללתי ערבית ועודני באמצע פרשת שמע, וקול צעדים כבדים נשמעו ואחריו פתיחת דלת חדר לא רחוק מחדרנו וכרגע נשמע יללת איש בנהימת 270תחנון, ומעבר השני קול פקיד ומצוה בלשון רוסיא, שימו ידיכם על פיו אשר קולו לא ישמע, ושקיטה חרישית, ידיי ורגלי רועדים עוד רגע ואתעלף ופתאום נשמע מהחצר קריאה משונה אַיי אַיי ואחריו ירי' בקנה רבה.

מעין דמעות נפתח מעיני עד כי לא יכולתי להגיף אף מלה אחת, פחדים אחזתני בשמעי קול צעדים מתקרבים אל עבר חדרנו, ועוד הפעם דלת נפתחת ויללת איש נשמעה אך כרגע נשתתק ופתאום נשמעו ירית קנה רבה וצעקת חלל הגונח מעצמת מכאוביו ואחרי כן ירי' שני' ושלישית ונשתק. התאמצתי ואתפלל ובעת אמירת שמע קולנו המולה נשמעה מעבר החצר, יללת נהרגים ויריות קנה רבה עד כי האיר היום. וכמובן אשר תנומה לא נתתי לעיני.

רוח קר בא מחורי החלון, ושקיטת חצר מות מרחפת על פני הצלמות ההוא. מכאובי הושקטו במעט, פחדי סר מאתי, רוח ממרום יתמכ[נ]י ומחשבותי מסתדרים.

המחשבה הראשונה היתה מלא כל הארץ כבודו כתי'²³ אשר גם שפאליערנא בכלל, ובין רגע הנה ציורו של מבצר הפעטראפאוולי, ומאסרו של הוד כ"ק אאזמו"ר, אבינו הראשון, רבינו הגדול זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לנגד עיני, וחולם בהקיץ.

מה איתן היא המחשבה וחושי הציור המעמידים את האדם במצב מדומה כאמת גמור ובשעה ההיא הנהו כולו מורם מעל אשפות הגשם והחומר, עיניו טרודות, רעיונותיו רוקדים כאלו עולה ומטפס בחיי הנפש והנשמה. ובשרו הכאוב לזרא לו.

לקול הקריאה "עמדו, בא עת העמידה" התעוררתי גם אני, כי גם אני אסיר הנני ואימתו של השומר יבעתני.

כולנו חיים אומר האסיר ק. אחרי לילה איומה כזו, תודה לאל אשר כולנו חיים.

אנכי — ממשיך דיבורו הלאה — בכל עת ששמעתי צעדי ההולכים דמיתי אשר קרב הקץ, בעוד רגע יפתחו מנעלי החדר ויקראו ללכת אחריהם. רגעים רעדתי ורגעים חשבתי אשר טוב הקץ מתוחלת ממושכה זה זמן כביר. אבל כאשר הלילה עברה והיום בא, הנה עוד פעם יוכל לשפוך שיח להנעלה מכל.

בפעם הראשונה לימי חיי הנני בסביבה כזו, בחברת אנשים פשוטים הרחוקים מכל ידיעה שכלית איזה שתהי', הנה התום לב ואדיקותו של האסיר ק. פעל רושם עז.

העשרים וחמשה שעות שהנני יושב בכלא, כבר הניחו עלי חותם אסיר, להתרגל עם המצב כי אסיר הנני, וכל צרכיי בגשם וברוח הם רק בד' אמות אלו המחזיקי' בתוכם ארבעה אנשים.

בשעה ראשונה לא הבנתי איך יוכלו שבת ארבעה אנשים יחדיו באויר מחנק זה, ומה עושים האנשים האלו בבוא מועד הקבוע לצרכי גויית אדם חי.

העשרים וחמש שעות הללו נוכחתי לדעת את אשר לא ידעתי מעולם. ראיתי בני אדם בעלי חבלה, אכזרים, שופכי דם אחים, שמעתי אנקת חללים, וצחוק שואפי דם.

לא אדע מי המה אלה אשר נהרגו בלילה זו. אם יהודים או אינם יהודים, אם בעלי מסחר וקנין או בעלי מדע וכהני דת. אבל בכל אופן נהרגו אנשים 271כאלו אשר בלתי ראוים המה לאותו העונש המר אשר נענשו.

האנשים האלה בעלי משפחה הם, אבות לבנים, בנים להורים, ואנשים לרעייתיהם, בעלי פרנסה הם, מספיקי לחם ושמלה להתלוים בהם. ומה הוא גורל הנשארים אחריהם.

ומי יודע, בה בשעה אשר האנשי' הללו הוצאו למות, יללו והתחננו, בה בשעה נשיהם בניהם והוריהם [י]שנו שנתם העמוקה בחזיונות של תקות מבלי דעת אשר בה ברגע בעלם אביהם ובניהם מובלים לטבח.

מה אומלל הוא האיש אשר רגעי חייו האחרונים מושלל הוא היכולת לצוות לביתו להעיף עין בהיקר לו באוהבים ורעים, ולברך את יוצאי חלציו.

איום הוא החיים במבצר זה ונורא עוד יותר המות.

במחשבות כמו אלו ישבתי מקופל על הנסרים אשר פנה לי האסיר ש. ומכאבי לא יתן לי מנוח. בה בשעה נזכרתי אשר כל הלילה לא הרגשתי כאב, שכחתי כי נפצעתי.

מבלי דעת נאנחתי באנחה גדולה. ובה ברגע חשבתי אשר טובה גם אנחה זו מהדמי' של הגופים המתגוללים באשפות הבור תחתית אשר מתחת הבית מבצר הלזה.

עודני מהרהר, וכרוז "הכונו לקבל לחם" נשמע.

לשומע הקריאה נהרו פני האסירים, ויביטו איש ברעהו בשמחה וצהיבת פנים.

אנכי עוד טרם ידעתי אשר בכל יום ויום מחליפים את אנשי המשמר אשר בהם שלשה אנשים. האחד הוא פעטיא אשר שירת ביום האתמול איש אכזר בעל פנים זועפות, השני הוא צעיר, איש טוב (!) בעל יושר, ומתעניין בצרתם של האסירים, והשלישי זקן לא רע ולא טוב.

וביום שירותו של הצעיר הוא מעת לעת טוב להאסירים. הוא עונה על כל אשר ישאלוהו. הוא נותן עט עופרת, גם מביא מקטרת לכשמבקשים אותו ולפעמים מביא גם מכתב עתי ישן, אינו מדקדק כל כך בכוסי המים חמין שלוקחים האסירים, וגם לעיתים פותח הוא (בעת שהוא בטוח אשר הבקרת קאנטראל לא יעבור בשעה ההיא) את חור הדלת, ומשיח עם האסירים ומספר להם ראשי פרקים מהאמור במכה"ע.

אם כן איפוא לא יפלא אשר בהשמע קולו של שומר החדש האהוב הנה רוח צהלה לבשה את האסירים.

עם השומר הזה — אומר לי האסיר ק. — יכולים אתם לדבר, לבקש אצלו אשר יאמר להפקיד שיתן לכם בגדי עבודת האלקים (באגא מאליעניע) והספרים.

כן — אומר האסיר ש. — הוא איש טוב, מה שביכולתו לעשות יעשה. אנכי אדבר עמו גם אבקשו להשיג מקטרת, רק כסף אין.

בעת הביקור לקחו אצלי המעות שהיו בשטרות ומעות כסף הניחו לי. כן בחיפוש השני של פקיד המערכה גם הוא הניח לי ילקוטי עם המטבעות שהיו בו. ואספור אותם והנה עלו שבעה רוביל ושלשים וחמשה אגורות.

המספר הגדול הלזה התמי' את שכיני האסירים באמרם אשר לפי החוק רשאי הוא האסיר להיות לו אך ורק שני רוביל כסף, ולא יותר.

חמשים אגורות נתתי להאסיר ש. פן 272ואולי עלה יעלה בידו להשיג מקטרת. או לכה"פ טאבאק ונייר עישון.

אז נודעתי כי האסיר ש. יש לו עוד על חשבונו כארבעה רוביל, אמנם האסירים ק. וס. אין להם כל מאומה. רק להאסיר ס. מביאים בכל שבוע חבילת אוכל, לא כן האסיר ק. אנשי ביתו הם בעיר אחרת, ואין לו כל מאום. גם כותנ[ת]ו בלתה עליו זה יותר מירח ימים. ורגיל הי' לעשן. אך כל משך היותו פה מעשן הוא את שיורי המקטרת הנשארים מאת האסירים ש. וס. גם שערותיו צמחו בארבעת החדשים האלו כי אין לו העשרה אגורות לשלם להספר, הבא פעם בעשרה ימים במערכה זו.

אנכי הלותי להאסיר ק. שקל שלם ולהאסיר ס. ארבעים אגורות. והאסיר ש. מיאן לקחת, אם לא כאשר השומר יגיד אשר יכול להשיג דבר מה לקנות אז יקח אצלי.

בא מועד קבלת הלחם, והשומר פותח את מנעלי חור הדלת, ושכיני האסירים עומדים הכן להגיד צפרא טבא להשומר, ולקבל מנת חלקם.

החור נפתחת. והשומר קרא בשם ראשון ויגש האסיר ק. שני ויגש האסיר ש. שלישי ויגש האסיר [ס.] רגעים אחדים עמד האסיר [ס.] אצל החור וישוחח עם השומר אך מיהר ללכת הלאה ויסגור את החור.

מאה ושלש עשרה איש נחסרו בלילה העברה ממערכה זו הששית, 16 ניתן חופשה, 32 נדונו לשלחם לנארים, 1 לסאלאווקי, 6 לסיביר, 2 לקרעסטי (מבצר עבודת פרך בליענינגראד), 7 לאוראל, 9 נדונו למיתה ע"י ראסטרעל. ומאה שמונים ושלש הובאו במערה זו מחדש.

האסיר ש. לבן כסיד, מי יודע — אומר — מה יהי' אחרית כל האסירים. הלא טוב יותר להשתגע, להתגולל בבית חולים מלישב פה. ואפשר — מדבר הוא לעצמו — טוב יותר לאלו שנהרגו בלילה העברה מחיינו אנחנו. הם כבר אינם, כבר הם במנוחה, ואנחנו עוד טרם ידענו גורלנו מה הוא.

את זה לא תאחר — אומר האסיר ק. — ויתרון לנו החיים כשעה על חברנו המתים, כי יש לנו תקוה בחיים. יכולה היא רחמי העליון מכל, לזרוח גם עלינו, ואדם חי יכול הוא לקוות למיתה יפה, בין קרובים ואוהבים, ולא כחי' או בהמה הנטרפת בעמקי היער, ולקבורה לא תבוא. לא! האלקים ברא את האדם אשר ימות ויחי' כאדם.

החום גבר מאד, האסירים כולם פשטו בגדיהם הולכים ערומים. ש. וס. עם כותנות והאסיר ק. אין לו כותנת והולך ערום כיום הולדו.

האויר מחניק, ואנכי יושב בבגדי וקר לי, שכני משתוממים עלי, אבל כנראה חולה הנני.

לבי יחלצני ביותר כבר ניתן מים חמים האחרונים הניתנים בכל יום, ותפילין אין לי.

זה לי יותר על ארבעים שעות אשר גם מים לא בא אל פי. שעות של כאב ועינוי גופני והעולה עליו עינוי נפשי, תפילין, תפילין.

כרוז יוצא "שכב לישן" וגם אני כבר התפללתי ערבית ושוכב על מקומי.

רעדה אחזתנו בשמענו צעדי אנשים מתקרבים אל חדרנו, ובעוד רגעים אחדים פותחים המנעולים, ומבחוץ ע"י חוט מברק האירו את החדר.

כולנו, איש אל רעהו מביטים, בתמהון בהלה ורעדת מות.

273הדלת נפתחת, שלשה אנשי' נכנסים כולם אוחזים קנה יריות, וארבעה נשארו מבחוץ, עומדים וחרבותיהם שלופות.

כמה אנשים פה.

ארבעה, עונה אחד מהשלשה הבאים.

אסירים, מה שמכם? הגידו זה אחר זה.

פערוי²⁴.

גוטייניק, עונה האסיר.

וטאראיי.

שעפטעליעויטש עונה האסיר.

טרייעטי.

סייטין עונה האסיר.

ציעטוארטי.

דוחאווני ראוין יוסף יצחק ש"ס.

מבט של בוז הביט אחד הבאים, ויסתכל בי, וישוחחו רגעים ביניהם, אשר אנחנו האסירים מגודל הפחדים לא הבינו דבר.

ויען האחד ויאמר בשפה רפה ציעטורטי, ויא פאיידיאטי ס נאמי (אתם תלכו אתנו).

אנכי כל העת ישבתי על מטתי והאלונטית עם מים קרים מונחת על התחבושת אשר נתן לי הרופא, מלובש ט"ק ומצנפת על ראשי.

עמדתי ממשכבתי, והסרתי את האלונטית עם המים. והכינתי ללכת.

המה מחכים עלי, ואראה כי שכיני ש. וק. בוכים ודמעות מתפרצים מעיניהם וס. פיו פתוח ועומד כפסל שיש לבן כסיד.

מבלי ד?בר דפּבפּר, יצאתי אל האכסדרא ויפן א' אלי, וישאל להראותו חפצי, ואראהו ויביט עליהם מרחוק.

הלכתי צעדים אחדים. הא' מהשלשה הלך ראשונה, והארבעה אוחזי החרבות השלופות הולכים שתים לפני, ושתים מאחורי, ושתים מהשלשה שעמדו בחדר הולכים אחריהם.

הסר המצנפת, צנוף בגדך אשר לא יראה לבושך המצוייצת.

לא. לא אסיר המצנפת.

הנני מצוה עליך במפגיע, ובאם לאו מרה יהי' אחריתך.

אנכי לא אסיר המצנפת, וחפצי לדעת האם יודעים אתם מי אנכי.

ומי?

הרבי מליובאוויטש.

ומה?

הרבי מליובאוויטש איננו נבעת ואיננו נרעש מהפחדות.

הגפא"ו יכולה להרעיש גם את אלו התקיפים בארבעים ושמונה שעות הראשונים.

ובכ"ז לא הזכיר עוד דבר הסרת המצנפת. וכאשר ירדנו סולם אחת השלשה נתפזרו לאכסדראות שונות ולקחו אתם שנים מהשלופי חרב, ושנים הוליכו אתי.

ירדנו עוד סולם והנני הולך לאט לאט, כי הכאב התעורר ביותר, עד כי נאנחתי באנחה פנימית, ואעמודה מבלי יכולת ללכת הלאה. אז הגיד אחד ה 274מלוים כי עוד מעט ויביאוני לחדר החקירה ודרישה, ושם אוכל לנוח.

דברי המלוה פעלו עלי רושם כפול, נודעתי כי מובילים אותי אל החקירה ודרישה כי מכל התערוכה הי' כעין הובלה לדין ירי' ר"ל ועוד כי ראיתי אשר גם בתוככי אנשים כאלו מרחף רגש אנושי המתעורר לקול אנקת אסיר.

רגעים אחדים עמדתי ואחגור שארית כוחי ללכת הלאה.

פה, הראה אחד המלוים בידו השמאלית, פה עלינו לחכות עד בוא פקודה.

כאשר העמידה בלא סמיכה כבדה לפני במאד נשענתי אל הכותל.

בעמדי כה, פנה אלי השני מהמלוים ויאמר, ניע זאוודעוו טיעבא זאווטרא אילי פאסליע זאווטרא, טיעבע ז?בוט פיליולי. אינני מקנא לך מחר או מחרתים יתנו לך קטניות (כינוי לכדורי מות, כלומר משפט מות ע"י יריית קנה רובה).

חבר — אומר חבירו — מדוע כה תגיד התוכל לדעת את אשר יגידו השופטים ויחליטו, עלינו רק לעשות מלאכתנו ולא יותר.

אנכי — אומר המתחיל לדבר — שמעתי דברי החבר מ. אשר אמר כי במשך לא יאוחר מן שלשה ימים יוגמר הדין אל הפועל, טרם אשר יספיקו הגבירים האדירים להשפיע על ראשי המנהיגים.

שומע הדברים פעלה עלי רושם עז ומקרב נקודת לבבי התפללתי אל ה' כי יחזקני ויאמצני לדבר בעת החקירה והדרישה מבלי חת.

עודני מהרהר בלבי והדלת נפתחת בקריאת קול אדיר נגיד ומצוה, הביאו את האסיר הנה. תנו את תעודת האסיר 31604 [האסירים המובאי' אל החקירה ודרישה נקראי' על שם המערכה ומספר החדר ומספר האיש היושב שם בעת ההיא. 3 מערכה, 160 חדר, 4 האיש] ואחתום, ולכו לכם.

בבואי החדרה פלצות אחזתני, מהשלשה אנשים אשר ישבו וקנה רובה מונח אצל כל אחד ובפנות הבית כלי משחית שונים, ופני האנשים זעומים ומעיניהם יתפוצץ מבטי דקירה וזעם.

אורך החדר כשמונה אמות ורוחב כחמשה ובו שולחן וכמה כסאות, חלון אחת גדולה ורחבה אשר זכוכותי' משוחים בצבע שלא יוכלו לראות מאומה.

בקרבי אל השולחן הגיד לי אחד...²⁵